עלמא מתוקה שלנו

 כל התמונות בפוסט זה הן של ליאן סילברמן – הצלמת הנפלאה שהיא גם חברה טובה שלנו.

מזמן לא כתבתי כאן כלום וזה בטח מעיד על כך שאין לי זמן לנשום. ככה זה כשיש לך שני ילדים ואתה מנסה לעשות הכל כרגיל… פשוט ישנים פחות ועייפים יותר…כל הזמן – ליתר דיוק.
אבל למה אני מתחיל לקטר ישר?

אני רוצה לספר על "עלמא ננו" או "עלמא לולה" – שני השמות שאימרי המתוק הדביק לאחותו הקטנה: עלמא.

עלמא היא ילדה מדהימה עם עינים קצת מלוכסנות וחיוך ממיס ומבט נוקב. ובקצרה: עלמא.
עלמא בת כמעט חמישה חודשים וזה אומר שהיא בשיא עשית הקולות של לוויתנים. אני בשמחה ודיצה מצטרף אליה ואנחנו שרים בדואט מדהים את שירת המעמקים של יונקי הים. 

היא מדהימה אמיתית וכולם אומרים שהיא נורא יפה. אני בטוח שהיא יפה, אבל אני משוחד במילא. עלמא אוחזת את אצבעותי בשתי ידיים שמנמנות ומחייכת היא מזיזה את ידי בידיה ומעלה אוקטבה ב"אוה" שלה ואני משיב בניסיון לחיקוי מדויק. הנטיות שלי משכבר הימים לחקות קולות של ציפורים עוזרות בהחלט. עלמא אוהבת להיות חלק מהמשפחה ומרגישה ממש זנוחה אם, למשל, אנחנו אוכלים ליד השולחן, סיגלית אימרי ואני, והיא שוכבת באוניברסיטה שלה. זה תמיד גורם לה לבכות עד שאנו לוקחים אותה משם והיא מאושרת מכך שהמניפולציה הקטנה שלה עבדה והנה היא ליד השולחן ואבא או אמא שוב צריכים לאכול לה מעל לראש ולהיזהר שלא יישפך. אבל מה לא עושים בשביל האושר של ייצור פלאי כזה (וכדי שעור התוף שלנו לא ייקרע מהדציבלים של חוסר שביעות הרצון של הלוויתנית)?

אבל מה שהופך אותי לאבא המאושר שאני הוא הקירבה המדהימה בין אימרי לבינה. הוא מנשק אותה נשיקת לילה טוב והוא מלטף אותה כשהיא קמה מהשינה – תמיד אחריו – והוא אוהב להחזיק לה את הידים הקטנות שלה וללטף לה את הפנים והראש.  והיא כבר התחילה ללטף את פניו. זה כל כך מתוק שלפעמים אני חושב שתיכף אני אבכה מחוסר ההיתכנות של זה.  אין ספק שאני אבא לשני היצורים הכי נפלאים בעולם. ואני יודע שאני פתטי ומגוחך, אבל זה מה שכיף בלהיות אבא – שאתה נעשה מאושר מפשוט לתת לילד שלך לשתות באמצע הלילה, כי הוא כל כך מתוק כשהוא מתעורר ואומר: "אבא" בקול חלוש וישנוני.

במהדורת החדשות של ערב שישי בערוץ 10 יראו כתבה על אבות שלקחו חופשת לידה ואני רואיינתי שם וגם עלמא לולה ואימרי המתוקים בגינת המשחקים שליד ביתנו. אתם מוזמנים לצפות.