השבר הסורי אפריקני

חֲכָמִים אוֹמְרִים, כִּי בְּעֵת הִתְרַחֵשׁ הַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי

אַפְרִיקָנִי, שׁוֹכְנֵי הַמְּקוֹמוֹת לֹא הָיוּ

מְעֻדְכָּנִים. עָסַק אִישׁ אִישׁ

בִּמְלַאכְתּוֹ. בִּשְׁחִיזַת גַּרְזִנִּים. בְּבִקּוּעַ חַיּוֹת.[1]

אני רוצה לשאול אתכם מה דמיוני יותר, סיפורי המיתולוגיות או סיפורי המדע? מה יותר פנטסטי – הדינוזאור המעופף ארכיאופטריקס או פגסוס, הסוס המעופף? גמלת שלמה שאוכלת את הזכר החל מראשו בזמן ההזדווגות ובתוך כך מזרזת את שחרור הזרע או גורגונה ששיער ראשה עשוי נחשים ארסיים והמביט בה הופך לאבן? האם אפשר להאמין שאתנה בקעה מראשו של זאוס ושסוסוני ים קטנטנים בוקעים מחזהו של אביהם, סוס הים הזכר?. אובידיוס כינה את הקנטאור, סוס ואדם, "כפול צורה". כינוי זה מתאים גם לפלטיפוס שמטילה ביצים כמו ציפור אך מניקה את צאצאיה. פרימו לוי מספר שהקנטאור בא לעולם מזיווג בין חם, בנו של נוח ובין סוסה. זה קרה בתקופה קצרצרה מיד לאחר שהמבול פסק והמים הפכו לחרבה. הבוץ החם שנחשף  היה כל כך פורה עד כי ברגע שנגעה בו השמש החלו זיווגים מלאי שקיקה בין הברואים שנותרו בחיים, בין מינים שונים ואפילו בין חיים ודוממים, הצב למשל הוא תוצאה של זיווג בין צפרדע ואבן, וההיפופוטם הוא זיווג בין סוס ונהר. היקום כולו אהב והשתוקק עד כי כמעט חזר לתוהו ובוהו.

אם לא די במבול הרי שפוקדות אותנו גם רעידות אדמה. ובזמן שתושבי כדור הארץ לא היו מעודכנים, ושכנו לבטח על אדמתם השטוחה, באו המדענים והרעידו את הקרקע מתחת רגליהם וטענו שכדור הארץ הוא עגול. רעדה גם האמונה שפעמה בלבבות. אנחנו נזר הבריאה במרכז היקום והשמש והירח נוצרו למעננו וסובבים סביבנו. כתביו של קופרניקוס שטען שאנחנו סובבים סביב השמש – הוחרמו על ידי האינקוויזיציה הקתולית. העסק המשיך להתחמם. גו'רדנו ברונו שהעז להגן על תורתו של קופרניקוס הועלה על המוקד בשנת 1600 ברומא. גליליאו גליליי בילה תשע שנים במעצר בית, תחת פיקוחם של קציני אינקוויזיציה, עד מותו בשנת 1642.

סיפור נדידת היבשות שומט את הקרקע מתחת לקרקע המוצקה תחת כפות הרגליים. ההפרדה בין ים ליבשה מיטשטשת – היבשה הקבועה במקומה ניתקת ממוסרותיה ומשייטת על פני המעטפת הפנימית. אלפרד וגנר הציע כבר בשנת 1912 כי לפני 200 מיליון שנה הייתה ייבשת אחת וכינה אותה בשם פנגיאה[2], ואוקיאנוס אחד, ים התטיס. אחר כך, כמו בסיפור מגדל בבל, חלה ההיפרדות הגדולה ליבשות. וגנר הראה כיצד הן מתאימות זו לזו כמו חלקי פאזל[3]. מאובנים יפהפיים של לטאה טורפת דגים שחיה במי אפסיים, נמצאו באפריקה ובדרום אמריקה שכיום מופרדות על ידי האוקיאנוס האטלנטי[4] ועצי שרכים בגובה שלושים מטרים טבעו באבן את חותמם בכל היבשות הדרומיות – דרום אמריקה, אפריקה, הודו, אנטארקטיקה ואוסטרליה. .

סיפור נדידת היבשות הוא לכל הדעות אחד הסיפורים המדעיים הפנטסטיים ביותר, אבל הסיפור לא רק פנטסטי אלא יעיל. יש פתרון לבעיה הפלסטינית. כלומר לבעיה שלנו עם הפלסטינים כלומר לסכסוך הישראלי פלסטיני. למה ללכת בקטנות? השבר הסורי אפריקני . זה לא הפתרון שלי אלא הטבע מציע…פתרון להיותנו אי של אירופה בתוך אוקיאנוס ערבי, פתרון להיותנו וילה בג'ונגל, כפי שהתבטא ראש ממשלתנו א.ב., זה שידע הכל, לפני שעזב אותנו והלך לעשות לביתו מיליונים ומיליארדים ודירות במגדלי פאר. הפתרון הוא היפרדות ותגידו זה לא פתרון חדש, זה פתרון ישן ולעוס ומיד תתחילו להתווכח ביניכם בויכוח הישן נושן האם אפשר להיפרד או אי אפשר להיפרד וחומות לא פותרות שום דבר כי אפשר לחתור תחתיהן במנהרות או לרחף מעליהן בכלי טיס זעירים ובינוניים ונחשולי השנאה ממילא מתפתחים וצוברים אנרגיה רבה משני צידי החומה ומאיימים לקעקע אותה כנחשולי צונאמי.

אם לא השבר, מה יציל אותנו? הפתרון רדיקלי ואבולוציוני והוא כבר קורה. אלא מה? אלא שעלינו להתאזר בסבלנות. ממילא מנהיגנו הנוכחי ב.נ. גם הוא מטיף שעלינו להתאזר בסבלנות ולתת לו לנהל את הסכסוך, לסמוך עליו כי הוא ורק הוא מכיר את האיומים האמיתיים שמתרגשים להשמידנו, ואנחנו באמצע, מפוחדים, מתרוצצים בין שני הקירות האלה, בין שתי השואות, השואה שהייתה והשואה שתהיה, ואין לאן לברוח. הוא רוכן מעלינו בשערו המכסיף והמכחיל[5]  ומתבונן בנו בחיבה, קטנטנים וחמודים מתרוצצים במבוך כמו עכברים בניסוי והוא המדען האחראי בחלוק לבן ובעיניים רושפות תבונה והבנה, בידיו הוא אוחז בשני בקבוקונים, על האחד כתוב "השואה – שתו אותי" ועל השני כתוב "השואה האיראנית – שתו אותי". אנחנו מתרוצצים בארץ הפלאות של ביבי וכל פעם שעכברון גדל ומתפתח ומתחזק ומתחיל לחשוב בעצמו ומגלה את פתח היציאה מהמבוך מטפטף עליו כחול הבלורית כמה טיפות של "השואה" והעכברון מתכווץ ורץ מיד לצד השני וכשהוא מתקרב לפתח היציאה מהצד האחר, כחול הבלורית מטפטף עליו כמה טיפות של השואה האיראנית והוא שוב מתכווץ יחד עם כל שאר העכברונים שגם עליהם הוא מטפטף וקירות המבוך צומחים והופכים ענקיים וגבוהים לאין שיעור ואין יוצא ואין בא כי כולנו כבר בפנים.

סבלנות. אופטימיות. חשבו על השבר הסורי-אפריקני, הקשיבו היטב. אולי תשמעו את החריקות, האנחות, כאשר הלוח הערבי והלוח האפריקני נעים צפונה, אבל הלוח הערבי נע מהר יותר. כמה מהר אתם שואלים? העתק סן אנדריאס בקליפורניה נפער במהירות של 4 ס"מ בשנה, שזה בערך קצב הגדילה של הציפורניים באצבעות הידיים. הבקע שלנו נפער במהירות של 4 מ"מ בשנה, הולך ומתרחב באזור ים סוף שבו מתפשטת קרקעית הים. כיוון שהבקע שמפריד בין הלוח הערבי והאפריקני עובר בגבולה המזרחי של ארצנו הקטנטונת – אנחנו נפרדים, לאט אבל בטוח, מהערבים!!! נכון שארבעה מילימטר בשנה זה לא הרבה. נכון שבקצב החיים שהולך ונעשה מהיר יותר ויותר, לחוש בתזוזה של 4 מילימטר זה כמו לצפות בסרט ישן. ובכל זאת מדרום לכינרת, במשך 25 מיליון שנה, הלוח הערבי הועתק למרחק של 105 ק"מ צפונה וזה כבר מרחק שאפילו ילדינו לקויי הלמידה, מופרעי הקשב  ושיכורי הריטלין יכולים להבחין בו אם רק יפנו לרגע את מבטם מן המסכים. חישובי המרחק והמהירות הגיאולוגיים אוששו בשנים האחרונות מנתוני לווייני הGPS. אנחנו מעודכנים ואנחנו באמת נפרדים מהלוח הערבי. אמנם אנחנו בצד של הלוח האפריקני, אבל אם נחשוב יצירתית, אפריקה הייתה צמודה פעם לדרום אמריקה. כלומר הכל אפשרי. אולי בעזרת מפעל הטקסטיל הידוע בדימונה ניצור לעצמנו לוחון קטנטן נפְרד וניצמד סופסוף לאירופה?

כל שעלינו לעשות הוא לחכות בסבלנות בלי לכסוס ציפורניים. השבר הסורי אפריקני הוא חלון אל העבר אבל גם חלון אל העתיד, חלון אל ההפרדה הגדולה, אל אוקיאנוס האפשרויות הבלתי מוגבלות, אל האופק שבו נתפוש סופסוף את מקומנו הראוי במשפחת העמים. עד שנתפרק שוב.

[1] "על ליל היום הזה"  מתוך "השבר הסורי אפריקני" / אבות ישורון

[2] "נִתן היה לנסע ברכבת מבואנוס אירס לברלין, הנוף מן החלון היה מבלבל" / נתן וסרמן, פנגיאה, מתוך: ואין העולם מקומו

[3] בן זמנו של גליליאו גליליי, הפילוסוף האנגלי פרנסיס בייקון העיר על הדמיון בצורה של קו היבשת של מערב אפריקה ומזרח אמריקה הדרומית, אך לא הרהר על כך שהיו פעם מחוברות זו לזו, לפחות לא בכתובים. אולי ראה זאת בחלומו אך אין לכך ראיות מוצקות.

[4] הלטאות הראשונות שחזרו לחיות במים לאחר שאבות אבותיהם עלו ביגיעה רבה מן המים לחיות ביבשה. https://www.youtube.com/watch?v=4qfkJiU2LXQ

 [5] קראתי שהסיבה שזקנים צובעים את שיערם הלבן לכחול הוא כי עיניים מזדקנות פחות רגישות לגלי האור הכחולים ולכן השיער המלבין נראה להם צהבהב וזקוק לחיזוק כחלחל