בננות - בלוגים / / אלבום אחד ותמונה
דיתה בת - אדם
  • יהודית דריגס

    חיה בתל-אביב. אמא לשלושה. לאחרונה גם סבתא. כותבת. לומדת צ'יקונג. קוראת שירה. הרבה. מתרגשת. מתרגמת גם. ספרים– לילדים : "דברים שאומרים לים". הוצאת - ספרית פועלים. שירה : "שעת הסדקים". הוצאת – כרמל. התפרסמו שירים ב"שבו", "הליקון" ועוד. בוגרת כתת שירה הליקון, 2007. למדתי ספרות אנגלית וצרפתית, באוניברסיטה העברית. טיפול באומנות במדרשה. נסעתי לפריס. גרתי. חזרתי. למדתי, שוב נסעתי ושוב חזרתי. עברו שנים. עדיין משחקת 5 אבנים. אוהבת וחיה קולנוע (עבדתי פעם בסינמטק). פליני נערץ עלי. למשל מרגישה שכביריה, מ"לילות כביריה", היא האחות שלא היתה לי. המוסיקה של נינו רוטה ב "8 וחצי" , כשהם רוקדים במעגל בסוף הסרט? זורמת לי בדם. הרבה שנים מלווה אותי שולחן כבד עשוי שייש, עליו אני מונחת וכותבת. כשאדית פיאף שרה: "Non, je ne regrette rien ,,, " אני לגמרי מסכימה אתה

אלבום אחד ותמונה

אַלְבּוֹם אֶחָד וּתְמוּנָה

בֶּאֱדוֹם –
חֹר שָׁחֹר נִפְעָר
קוּרֵי עַכְּבִישׁ
שְׂרוֹךְ פָּרוּם בַּשּׁוּלַיִם
שׁוֹשַׁנַּת קַרְטוֹן
אִשָּׁה אֲדֻמָּה מַחְזִיקָה בַּאֲוִיר תִּינוֹק
חִיּוּכָהּ בָּקַע אֶת הַזִּכָּרוֹן
הַתִּינוֹק שָׁקַע

תְּמוּנָה
1.
אֲנָשִׁים עוֹמְדִים
בְּחָצֵר אֲחוֹרִית כָּלְשֶׁהִי
שְׁבִיל כְּנִיסָה חוֹלִי, לֹא סָלוּל
שְׁנֵי יִתְדוֹת מְסַמְּנִים –
פֶּה עוֹבֵר הַגְּבוּל.
צַמֶּרֶת הַלִּימוֹן מַלְאָה חֲרָדָה
סְבַךְ הָעֵשֶׂב מִתְלַחֵשׁ
עַל קִיּוּם אֶפְשָׁרִי.

2.
הָאֲנָשִׁים כִּמְעַט שֶׁלּוֹבִּי יָדַיִם
רְדוּמִים לְעוֹלָם
חִיּוּכֵיהֶם הַמְּסֻיָּגִים מְהוּלִים בְּהוֹקָרָה.
הֵם גּוֹנְבִים זְמַן
מִתְאַרְגְּנִים לַהֲפֹךְ לַזִּכָּרוֹן
שֶׁל עַצְמָם.

3.
בְּבַיִת מֵאָחוֹר הַדֶּלֶת סְגוּרָה.
כַּוֶּרֶת דְּאָגוֹת חֲבוּיָה שָׁם
אֱמֶת כָּלְשֶׁהִי מַמְתִּינָה.
עַל גַּב הַתַּצְלוּם, בִּכְתַב יָד, הַמִּלִּים –
שְׁנֵי יְלָדִים, אַבָּא וְאִמָּא.
אֵין תַּאֲרִיךְ.

4.
הַיַּלְדָּה –
בַּת אַרְבַּע חָמֵשׁ
נִשְׁעֶנֶת בְּרִפְיוֹן מִתְפַּנֵּק עַל בֶּטֶן אִמָּהּ.
חִיּוּכָהּ בַּיְשָׁנִי, לְחָיֶיהָ מְלֵאוֹת
רֹאשָׁה נָטוּי קַלּוֹת שְׂמֹאלָה.
לַגּוּפָה אֲפֻדַּת צֶמֶר חֲתוּכַת שַׁרְווּלִים
שְׁנֵי נַחֲשֵׁי דֶּגֶם מִתְפַּתְּלִים מִכָּל צַד.
בִּקְצֵה הַתְּמוּנָה-
כְּנַף פַּרְפַּר נֶעֶלְמָה.
וּמָה אִם תִּבְטַח בְּפֶלֶא קִיּוּמוֹ?

5.
הַיֶּלֶד –
חֲסַר גִּיל, עוֹמֵד מְרֻחָק
כְּמוֹ מַשַּׁב רוּחַ פִּתְאוֹמִי הִצִּיב אוֹתוֹ שֵׁם.
שִׁנָּיו גְּלוּיוֹת, עֵינָיו כֵּהוֹת
חוֹדְרוֹת אֶת אִמּוֹ.
חֻלְצָה מְשֻׁבֶּצֶת, גּוּפִיַּת פְלָנֶל לְבָנָה מְבַצְבֶּצֶת
מִכִּנְסֵי חָקִי נִפְתָּחוֹת לְעוֹלָם שֶׁיְּכַנֵּס פְּנִימָה.
גַּרְבֵּי צֶמֶר גְּבוֹהוֹת סוֹגְרוֹת עַל הַבִּרְכַּיִם.
אֶצְבְּעוֹת יָדָיו הַמְּיֹעָדוֹת לַנְּגִינָה
מֻסְתָּרוֹת חֲבוּיוֹת מִפְּנֵי הָאוֹר הַגַּס.
הוּא כְּבָר מֵבִין
אַךְ חָסֵר לוֹ הַכּוֹחַ. לִבּוֹ הִתְקַשָּׁה.

6.
בַּתְּמוּנָה –
כֻּלָּם חַסְרֵי רַגְלַיִם
כְּמוֹ נִדּוֹנוּ לָעַמּוּד לְנַצֵּחַ בַּחֲצַר בֵּיתָם
בְּחִיּוּךְ כָּפוּי
יִלְמְדוּ לִחְיוֹת עִם הָאֱמֶת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליהודית דריגס