שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

החרטה (ספיישל יום הכיפורים)

  זה היה ההמשך לאירוע: המשק"ץ כמובן התיישב על הכיסא ולא שם לב לשום דבר מיותר. בינתיים ב' ואני – מהמחשב של ב' – שלחנו לי כל מיני הודעות מפגרות, מתוך ידיעה שהמשק"ץ קורא אותן בתאווה. אחר כך כבר היה מאוחר והיינו צריכים ללכת להרצאה בשק"ם. אז לפני כן ירדתי שוב אל הבור ונכנסתי למדור, שם ישב המשק"ץ, אבל וחפוי ...

קרא עוד »

אפוקסי

  בימים הרחוקים ההם, כשאנשי מירביליס עדיין היו חיילים קטנים ושנוזלים, היו לנו מברקי שירות. בערך אותו רעיון, ובערך אותה מטרה – בצבא. היו לי כמה נמענים קבועים שהיו כותבים לי הודעות ואני עניתי להם במהירות הבזק. כמו כן היה משק"ץ אחד חביב שאהב להציץ לי במברקים.   הבעיה עם המברקים ההם הייתה שפעם אחת קוראים בהם – והם נעלמים. ...

קרא עוד »

ירושלים של זהב

  בערב החג העפלנו לעיר הקודש, כהקדמה לשלוש הרגלים, ובעיקר לצורך טיפול שיניים רבתי. סטיב אוסטין כבר חיכה לנו שם עם שולייתו יוכבד. שומעים אייל גולן במהלך הטיפול. זה הקטע שלהם עכשיו, של סטיב ושל יוכבד.   הוא שואל אותי: "מה דעתך על הקבר החם?" אמרתי: "זה ההמנון של ביתר ירושלים". אמר לי: "מה?" (קצת קשה להבין אנשים עם סקשן ...

קרא עוד »

היום נפלה לי שן

    אוי וי, אמרתי לעצמי. ושוב פעם אמרתי: אוי וי. זה איום ונורא, שפתאום נופלת לך שן. טוב, לא ממש שן, אלא כתר זמני שאני כבר חודשיים דוחה את הנסיעה להרכבת הקבוע שלו.   ש' אמר לי: "אין ברירה, חייבים לנסוע אל סטיב [רופא השיניים שלנו], הכיני את המזוודות". אמרתי לו: "תן עוד במבה, בינתיים אני אחשוב קצת". ככה ...

קרא עוד »

שפחפח (המשך פכים גדלים)

אני אומרת לו: "מזתומרת? לאסי שבה הביתה. יש לך עוד בעיה עם זה?" הוא הולך להציץ בגומחת הפח של השכנים, חוזר מזועזע: "עכשיו לשכנים חסר פח". שמחת זקנתי על ראש התורן. הוא משיך ומפציר: "מה עושים?" והוא בדרך כלל בעל מהסוג שיודע מה לעשות בחיים.   אני אומרת לו: "קודם כול בוא ניקח אותו הביתה. אחר כך נראה. אולי צריך ...

קרא עוד »

פכים גדלים

(זה ההמשך) באותו ערב, בעשר וחצי בערך, כהרגלי, פשטתי הקרינולינה, בעטתי את סנדלי עור הגדי, לבשתי בייבי-דול כתום עם קישורים, פרקתי העגילים, פירקתי את הבננה-ספליט בראש, סידרתי אבו-עגילה עם שני רולים בקדקוד, מרחתי שתי שליכטות קרם לילה להזנה מואצת של האפידרמיס, מוכנה לישון. יבוא – יבוא, לא יבוא – לא יבוא.   לקראת חצות שמעתי קול מנוע שקט של הפרייבט ...

קרא עוד »

פכים קטנים

    כמו רבים וטובים, גם לנו היה חלום צמוד-קרקע, ולפני 7 שנים הגשמנו אותו באזור השרון. אחרי הרבה אבוג'רס של פקקי תנועה אינסופיים ואינתיפאדה שהתחילה בחצר האחורית שלנו 3 חודשים אחרי שהתיישבנו שם, חזרנו לעיר הגדולה והמפויחת. אבל שלא תחשבו שהדשא של משפר הדיור תמיד ירוק: ערב אחד נכנס ש' הביתה נסער כולו: "את לא יודעת מה קרה!" מה ...

קרא עוד »

ברי סחרוף

לינדה הייתה הסטודנטית הנשואה היחידה בשנה אלף. פישר איש ההייטק שלה סיפק לה לנטיס ושעות חברה ארוכות. לפעמים הוא הצטרף אליה לאירועים. לינדה בעיקר התפדחה: אנה, אניטה ואני כבר חושבות שבוע מה ללבוש. הציץ פישר בעלי  בתוכנייה בעיתון, החליט שגם הוא בא, רוצה לראות את ברי סחרוף. אמרתי לו: אין בעיה. אמר לי: אבל בבוקר אני עובד. אמרתי: אין בעיה. ...

קרא עוד »

צחוק צחוק

בדיוק לפני 20 שנה (איך הזמן רץ כשנהנים), בחופשה בין שנה א" לשנה ב", הגענו לבה"ד 12 לטירונות. צ"רלי מהאפסנאות זרק עלינו שאריות מדים ששימשו בעברם מדי ב" של שבויים אחרי ששימשו בכבוד וביקר את חיילינו. וככה נדמינו לערמת סמרטוטים מהלכת ושמחנו מאוד על כך שגברים לא היו שם בנמצא. אתן לכם דוגמה לאופנת העילית הזאת:   כל אחת מאתנו ...

קרא עוד »

תמונת מחזור

  ככה מצטלמים לתמונת מחזור באמריקה: כולם חבושים כובעי ינשוף, הבנות עירומות (כלומר באזור שרואים בתמונת פספורט) הבנים מעונבים, וכולם בלי יוצא מן הכלל עושים פרצוף של צ"יז ענקי ומראים את כל השיניים הקדמיות שלהם. איך זה היה אצלנו בשמורה?   בוקר אחד אני מגיעה לבית הספר, רואה במסדרון את הבנות של מגמת מזכירות עומדות בתור בכניסה לכיתה של מכונות ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות להדס מטס