שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

חוף עלייה

  מעשה שהיה כך היה בפרובינציית יפו אשר על הים. מה היה הפעם? הפעם היה חם נורא, אז לא נחזיק אתכם יותר מדי זמן בעיר המהבילה. בואו נרד לים. ולרדת לים של יפו זה לא סתם, תודו. לא, לא סתם ים. זה השחפים על המזח שכבר עפו, זה ריח של דגים מיטגנים, זה רומנטיקה, זה ריח מלח ואצות וילדים יחפים ...

קרא עוד »

קר במדבר

  רולנדה אוכלת שניצל עם פירה ומספרת את סיפורה על השירות הצבאי שלה במדבר. באמצע המדבר היא שירתה, במקום הכי חם בעולם, שיש בו חול וחול וגם שמש חזקה שקופחת.  אבל מה? רולנדה עבדה במשמרות בחדר אחד חסוי וסודי עד מאוד שיש בו מחשבים רגישים וקריזיונרים שצריך ללטף אותם פעמיים ביום ולהדליק בשבילם מזגנים רבי עוצמה עד מאוד כל היום ...

קרא עוד »

מקום שני

  מהתחלה ידעתי שמשהו לא רגיל בשבת הזאת. כשהתעוררתי היה שקט, וזה אומר שאבא לא ישן. אחרת הבית רועד מהנחירות שלו עד עשר כמעט כמו שהוא רועד כשאני עושה את העשר קפיצות עם ברכיים לבטן כמו שהוא אומר לי בטלפון לעשות בכל יום כשהוא מתקשר מהעבודה בצהרים.   בפרקים הקודמים: לבן בעיניים ועכשיו: לא יכול לישון, האבא הזה, כבר כמה ...

קרא עוד »

מצוקי דרגות

לפני הרבה הרבה שנים, כשאנחנו בשמורה היינו זאטוטים בדיאולן-לוף, פרצה המלחמה. שמריהו רץ מהר לקחת ת"מדים שלו, וזה היה בימים שבהם טלפון בשמורה היה רק אחד, והבלבית שלו אף פעם לא היה בבית. אין צורך להכביר במילים כמה הוא מיהר, וכמה יהלומינה אשתו מיהרה יחד איתו לגהץ לו אותם מהר ולארוז לו כובע גרב בתרמיל הגב הישן שלו.   ורק ...

קרא עוד »

השאלון

מיכל העבירה אליי את השאלון ואני עונה ומעבירה הלאה:  הספר הכי אהוב עלי: עכשיו אני קוראת את "שואה שלנו", ספר ששנים נמנעתי מלקחת ליד. אין, הוא גאון, האיש שכתב אותו. לכל המחשבות הכי כמוסות ואפלות שלי נתן ביטוי מופלא.   הסרט הכי אהוב עלי: "ממשיכים ליפול על הראש". ישן, לא מי יודע מה הגותי, אבל כיף צרוף.   מוזיקה מועדפת: ...

קרא עוד »

איפה פויו?

  זה מה שסבא שלי  שאל.   אצלנו בשמורות, לא רק שכולם מאותה ארץ ומדברים באותה שפה, גם מכירים אותך מהיום שנולדת או לפחות את ההורים שלך, וכמובן עד זיקנה ושיבה מכנים אותך בשם שבו קראו לך כשהלכת לגן.   ככה גם פויו, שכבר היה סבא בפני עצמו, אולי אפילו סבא רבא, ונשא בגאון את הכינוי פויו, שמשמעו אפרוח.  מדובר ...

קרא עוד »

איך לא להפריע לאישה

צביקה, שכבר שלושה ימים החזיק בתואר הנכסף דוקטור זילברשטיין, הלך לישון בערב ברגשות מעורבים. הדבר היה בעיר הבירה לפני כשנתיים, וצביקה בן השלושים וארבע עלה על יצועו בידיעה שמחר בבוקר הוא הולך – בפעם הראשונה בחייו – לעבודה שאיננה לימודים.   אחרי שנים ארוכות וסטודנטיאליות, בפעם הראשונה היה צביקה צריך להתלבש כמו שמתלבשים אנשים בגילו, והוא לא ממש יודע מה ...

קרא עוד »

חתונה בשמורה

זוכרים את דוד חצקל והבת שלו הנשמה שגית? זוכרים את החתן הפולני שלו בְּרוֹך שעובד בגלידות? אז יש לו עוד בת אחת, חגית. חגית – לא רק שהייתה ילדה רעה מההתחלה ועשתה מה שבראש שלה כל תקופת הצבא ולאחר מכן אפילו הלכה ללמוד במכללה והמשיכה להיות ילדה רעה – מצאה לה בסופו של דבר בנדיט עיראקי. ועוד התחצפה לשכור איתו ...

קרא עוד »

שק בצל בעשר שקל

    ביום שישי אחד, בדרך לארוחת צהרים באחוזת תזזית, עברנו בעיר הגדולה, ברחוב התבלינים. אנחנו נוסעים ברחובות הצרים בדרומה של העיר, ושין אומר לי: "שק בצל בעשר שקל". אני שואלת: "מה?" והוא עונה: "סתם, קראתי שלט". אמרתי "טוב".   לקח לא נכון את הפנייה, והגענו שוב לאותו מקום. אמר לי: "יש לך שוב הזדמנות אם את רוצה. שק בצל ...

קרא עוד »

זאת שאהבה לישון

היא כל כך אהבה לישון. יותר מכל דבר אחר בעולם היא אהבה לישון. אני כבר לא מדבר על עצמי. אין מה להגיד עליי. אבל אפילו התינוקת, אפילו המפה שהדודה שלה סרגה לה קרושה במסרגה אחת לכבוד החתונה שלנו, אפילו לא מכונת הכביסה שקיבלנו מתנה מההורים שלה. שום דבר לא היה אהוב או מקודש בעיניה יותר מלישון.   ביום שישי בצהרים היא הייתה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות להדס מטס