שמורת מגדלי הבננות – הבלוג של הדס מטס סופרת, עורכת, אישה ואם. לא עושה כלים

  אז זהו, שהגענו לארוחת חג באחוזת תזזית בלי להתריע מראש שזו ארוחת חג (הם התכוונו לסעוד בהרכב מלא כמו ארוחת יום שיש בצהרים רגילה. לבשתי את בגדי השבת שלי – חליפת מכנסיים שלא יסולאו בפז וז'קט ששווה את משקלו בזהב, בוורוד עשן עם משבצות אה-לה אינספקטור קלוזו. הריצו מהר את ענתי להביא את סבא וספתה. הריצה מהר גבירת האחוזה ...

    ביום חמישי אמר לי שין, האיש שלי: "כדאי לשכוח מהדו-אופנית, אם את לא רוצה לבלות הן את הלילה והן את הבוקר שאחריו בפקקים". לא ממש אהבתי את הרעיון, בעיקר לאור הזיכרון של יום חמישי הקודם, שבו נאלצתי להיכלא עד היעד בחברה צפופה של חיילים מיוזעים וקרינולינות לחות בשל הפסקת חשמל ברכבת ישראל. אז ביום חמישי, ב-15:20, הוא לקח ...

  זוכרים את יפיתי העדינה שרק שותה קפה ויושבת יום שלם בבית קפה על כוס קפה אחת עם סוכרזית"קה? זוכרים את לודמילה, שאוהבת את הכול טובל בשמן ובווליום גבוה? זוכרים את המבחן שהיה לנו לפני שבוע? נו, בטח שלא. הרי לא סיפרתי לכם עליו. למי יש זמן להתכונן למבחנים כשהרוחות בארץ ובעולם סוערות, כשיש קטיף דחוף של כותנה מהר לפני ...

    מראש לא מאוד ישנתי בשל הרעמים והברקים שהתנפצו בחלון והאקליפטוסים שהתנודדו ברוח. וכל הזמן חשבתי איך לעזאזל אנהג לעבודה. אני שונאת לנהוג בגשם, לא כל שכן בסערת ברקים. בשלב מסוים שאלתי אותו מה השעה, אמר לי רבע לחמש. רבע לחמש? אמרתי לעצמי – אמנם התכוונתי להתעורר בחמש, אבל מה זה רבע שעה ביני ובין שחר של יום חדש? ...

    פעם בצבא ישבנו וליהגנו, או כמו שקראו לזה במקום ההוא – "העברנו פלברה". אני אמרתי: "עדנה, יש לך יופי של טבעת. תתחדשי. כמה עלתה?" והיא ענתה לי: "לא עלתה. אבא שלי מצא אותה באוטובוס" (אבא שלה היה נהג בדן). אמרתי: "איזה כיף לכם. אני כל החיים הולכת עם הראש באדמה, וכלום לא מוצאת". טוב, לפחות אני מנחמת את ...

  בּוֹז"י נני עברה בגיל 92 לגור בבית אבות. 50 שנה היא גרה בשמורה, מהיום שבו ירדה מהאנייה שהביאה אותה ואת בעלה זיכרונו ארמין בַּאצ"י היא חיה בשמורה. ליידי שכזאת, עם ממחטות תחרה מבושמות, שמיכות מוך עתיקות יומין עם ריח של אזוביון (הוא לוונדר), ציפיות קטנות ולבנות שראשי התיבות של שמה רקומים עליהם בלבן, ושפעת שיער לבן ומתולתל. פתאום בגיל ...

    (יונה מורה לתנ"ך, לאה מורה לספרות. להלן תמליל השיחה. התגובות שלי, בלתי נשמעות בעליל, יופיעו בסוגריים): יונה: את יודעת שקיבלתי את השירים. (הא?) לאה: אה, גם את קיבלת? (היא שמחה, היא מחייכת, אלה ודאי שירים מאוד יפים). יונה: כןןןן. בטאאאאאח. מה חשבת, שאני לא אשיג אותם? (איך משיגים שיר? צריך לרוץ ממש מהר, במיוחד אם מדובר בכמה שירים שרצים ...

        מלפפונים, עגבניות, תפוחי אדמה, אפרסקים, עירית, בזיליקום, רוקט,  אבטיח, מלון, פיתות, פטריות. זאת הרשימה. הגענו בסוף עם חצי ממנה הביתה, כי כמובן שכחנו אותה בבית. מצד שני, קנינו כמה דברים שלא חשבנו עליהם, אז המאזן יחסית שלם. הלכנו, הלכנו, ובכל רגע השקיות נעשו כבדות יותר, והקטנה כנ"ל, והשוק נעשה צפוף, אבל עדיין צבעוני וססגוני בריחותיו. ש" אמר ...

  ספתה של ש", שקוראים לה ספתה קלרה, היא לכאורה ספתה שגרתית למדי מייד-אין-בוקרשט, שחיה לה בעיר נמל דרומית ומבשלת שם גפילטע פיש. בהזדמנויות חגיגיות במיוחד אליעזר, הנכד שלה, מצליח לשכנע אותה גם להקפיץ איתו טקילה או שתיים. אבל בימים כתיקונם, ימי החול ולפעמים הבוץ, היא יושבת עם סבא בסלון וצופה בטלוויזיה, אופה אוזני המן וקרקפות, ופעם בשבוע עם החבר"ה ...