בננות - בלוגים / / טיול-בוא (במלעיל)
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

טיול-בוא (במלעיל)

סבא, לפני שהלך לאירוע היה אוכל ארוחת ערב. ליתר ביטחון. הוא גם הקפיד תמיד, ת-מיד, לישון במיטה שלו. טיול אצלו היה דבר חד-יומי.
ספתה לא. היא אהבה לטייל, לנסוע רחוק. יצר הנדודים ביחד עם געגועים למי שהיא אוהבת הביא אותה מדי פעם לקום בבוקר ולהחליט שהיא נוסעת. לרחובות, לרמות, לקריית גת. בכל דרך, בכל רכב מזדמן. אנחנו מכירים רק מהסיפורים את הטיולים שלה עם שלמה על האופנוע. עם הילדים, נו מה? כשלעצמי אני זוכרת, אין לי מושג מאיזה גיל, ביקור ברמות נפתלי, כולל כמובן מורשת קרב בנבי יושע וטרמפ מפחיד במשאית מראש הר אימתני למקום נמוך מאוד שבו כבר מצאנו תחבורה קונבנציונלית. בדרך כלל מאספת, אבל למי זה הפריע? דווקא יותר מעניין:
במהלך הנסיעות היינו משחקים בלנסות לנחש לאיזו עיר הגענו – נתניה, גדרה, כפר משהו, אבן משהו, קריית עקרון? דויד היה טוב בזה – הוא זיהה את הכיתוב על התחנות של אגד. לי הדרום היה חבל ארץ תמוה ובלתי נודע לחלוטין. חוששתני שהוא נשאר כזה.
נסיעה לקריית גת הייתה שקולה למסע ללובנגולו מלך זולו. בערך כל דקה וחצי עצר האוטובוס (ושלא תחשבו על אוטובוס תיירים ממוזג) בצד הכביש והעלה כמה בדווים. בעיקר נשים גדולות ועטויות שחורים. ספתה ריחמה עליהן. איך עמדו בשמש בהמתנה לאוטובוס, וגם בו נאלצו להתמיד בעמידה. קריית גת כנראה לא הייתה יעד רווחי דיו להקצות עוד אוטובוסים לטובת האוכלוסייה המקומית.
"בואי הדסי, ניתן לאישה לשבת", ספתה אמרה לי, והושיבה אותי על ברכיה. לדודה אורנה עדיין לא היו אז ילדים, אם כך, אני מנסה לחשב ומוצאת שהייתי בערך בת 8. הסתכלו מסביב איך נראה ילד בן 8 ונסו להעריך כמה הוא שוקל. זה לא הכי נוח בעולם לנסוע באוטובוס מקרטע עם משקל כזה עליך. אבל ספתה חייכה בידידותיות לגברת שנחתה על המושב לצדנו, התפעלה מרקמת הצלבים בשמלה השחורה העבה שלה ומדקיקותו של בד הרעלה שכיסה את ראשה ופניה של האישה.
ככה עד קריית גת. שם חיכה לנו אמיר ולקח אותנו אל הבית החדש של אורנה. אני מתארת לעצמי שהיה אז חופש חנוכה, אחרת קשה להסביר מדוע ספתה, שהתקשתה לשבת בחוסר מעש, גם בתור אורחת, החליטה לפצוח בפרויקט סופגניות.
כדרכה בקודש היא קרצה עשרות כריות בצק והניחה למשמורת בין שמיכות צמר. כל המגדל של אורנה ושי (בית משותף בן 4 קומות. הכי גבוה שראיתי עד אז) הלך ותפח, וחישב לעלות על גדותיו, מדיף למרחקים ריח כבד ומתוק של שמרים טריים.
אמרתי עשרות? הגזמתי. אחרי שכל המשפחה הקריית-גתית הוצפה בסופגניות האווריריות שלה, ממולאות כמובן בריבת "שיזיפים" (3 האחרונות שטוגנו היו קלועות בצמה), נותרו עוד הררים של סופגניות. האחים שטרן יצאו ובאו עמוסי סופגניות – לחלק לשכנים, לשכני שכנים ואף הצטיידו בכמות נכבדה לחלק לשכנים של עצמם.
בגיל 60 סבא סוף סוף השיג את רישיון הנהיגה המיוחל, והפך לפרטנר הקבוע למסעות שלה. הנסיעות נעשו, בהתאם, חד-יומיות – אך לא פחות ספונטניות. את המטעמים היא הכינה בבית, וכך הפליגו שניהם עם שחר לאסתר שלנו בנאות גולן, עם סיר גדוש טלטוט קפוסטה.
 

סבא וספתה באירוע כלשהו בשנות ה-60. אחרי ארוחת ערב כמובן

5 תגובות

  1. איריס אליה כהן

    יפה ומרגש. והתמונה נפלאה.

  2. כתוב יפה ומרגש
    מעיף אותי בבת אחת לעבר היפה
    געגועים למה שהיה
    הצלחת הדס

  3. האתר מסגריה בירושלים מספק מגוון פתרונות ומענה עבור עבודות האלומיניום, כאשר אנחנו מתמחים ב- מעקות למרפסת, שער כניסה לבית, סורגים לחלונות ועוד …
    עבודתנו הענפה בשוק כוללת ביצוע עבודות בבתים פרטים, משרדים וכלה בחנויות, אולמות אירועים, ומלונות.

    טל': 072-2442674

    אתר העסק: http://xn--5dbbgfrcbxkb7a4fep.co.il/

  4. זה בדיוק מינה ומטיי
    רק שאבא שלי לא הוציא רישיון נהיגה
    כמו שני הסבים הגיבורים שלך.

© כל הזכויות שמורות להדס מטס