בננות - בלוגים / / ויי זמיר
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

ויי זמיר

 

 

 

 

במשך יותר מחודשיים סבתא שלי נאבקה על כל נשימה במחלקה לטיפול נמרץ. אני יודעת שזה קורה הרבה, קורה הרבה בחורף קורה הרבה בחורף לאנשים זקנים, אבל בכל זאת כהספתה הפרטית שלי מתנדנדת על הגבול הדק  בגלל סתם דלקת ראות (בעצם לא משנה בגלל מה) זה הופך לי את כל סדר היום והמחשבות.
בשבת כשרצינו לבוא אמרה יהלומינה: "אין שום טעם. זה רק יפריע. גם ככה בקושי נותנים להיכנס, והיא לא תדע שבאתם".
עד שכבר לא יכולתי לחכות עוד, ובשבת אחת החלטנו שלא משנה מה – באים.
באנו.
שמריהו ויהלומינה לקחו אותי איתם, וגם את סבא. ש' הלך לטייל עם הקטנה, לחפש רקפות. מצאו.
יהלומינה אמרה לשמריהו: "תיכנס אתה ראשון, שתגיד לנו איך היא".
נכנס.
חיכינו.
שטפתי ידיים בסבון. לא היה לי משהו אחר לעשות.
חיכינו.
בסוף נכנסנו. אמרה לי יהלומינה: "זה לא קל. אבל לפחות ביומיים האחרונים היא ערה ואפשר לדבר איתה. היא לא יכולה לדבר, אבל היא שומעת".
נכנסנו.
מה אני אגיד לכם? אם הייתי הספתה שלי ולא אני בעצמי, הייתי אומרת וֵיי זְמיר. אבל זאת אני. אז נכנסתי ובלעתי כמה דמעות ולקחתי את היד שלה.
שמריהו אמר: "אמא כועסת". 
התרעתי: "מי הרגיז אותה? שייזהר ממני!"
 
שמריהו אמר: "זה לא משנה. אם היא כועסת זה כבר משהו. זה אומר שאכפת לה".
חננה שכמותי. עמדתי שם, החזקתי את היד שלה, אמרתי לה שהיא תהיה בריאה, שהרופא אומר שהיא משתפרת, שאני מתגעגעת אליה. דיבורים כאלה של חננה.
גם יהלומינה הייתה חננה למדי, אבל שאלה את ספתה מה היא רוצה והצליחה להבין שהיא רוצה מסרק.

ספתה – יותר צעירה וממש לא כועסת. 
נכון שהיא חמודה?
 
 
סבא אמר: "שטויות. מה פתאום מסרק כשהיא ככה עם כל המכשירים?"
שמריהו צחק.
אבל ספתה ליטפה את היד של יהלומינה כשהיא סירקה אותה.
גברים. הם לא מבינים דברים כאלה.
 
סבא פותח את התיק שלו, מתחיל להוציא כל מיני קופסאות של קרמים. כל אחד הוא מראה לספתה והיא מנידה קלות את הראש בהבעה עייפה. סבא אומר באכזבה בכל פעם: "זה לא זה".
אני מתעניינת: "מה אתה עושה?"
אומר: "בפעם שעברה חשבנו שהיא אמרה שהיא רוצה קרם. אני חשבתי שאני מתבלבל, אבל גם שמריהו שמע משהו כזה. אז נכנסתי לפרפורמריה, קניתי לה כל קרם שראיתי. את רואה?" ומראה לי חמש קופסאות שונות של קרם עיניים וקרם צוואר וקרם יום וקרם לילה וקרם נגד קמטים (נו במת.)
 
עד סוף הביקור עמדתי שם והחזקתי את היד שלה. ובעיקר שתקתי.
את זה שאני חננה כבר אמרתי?
 
אחר הצהרים הופיעה לינדה בלנטיס.
עם אוטו מלא חברות צחקניות היא הגיעה, השאירה אותן בחנייה, ורצה על הפלטרפורמות שלה לטיפול נמרץ.
אמרו לה כשנכנסה: "נגמרה שעת הביקור".
אני הייתי מסתובבת וחוזרת הביתה.
היא אמרה להם: "אבל זו ספתה שלי שמה, ואני באה מרחוק. כבר שבועיים אני יודעת עליה רק מהטלפון ו"
היא המשיכה לדבר, אבל הם כבר פתחו לה את הדלת, נתנו לה לעבור. אמרו לה: "אבל רק שבע דקות!" היא נשארה שם עוד דקה או שתיים לסיים את הנאום, ואחר כך רצה פנימה.
הגיעה לטיפול נמרץ כמו גדולה. אבל איך שהיא נכנסה כמעט חטפה התקפת לב.
הכניסה את היד מהר לתוך החולצה, לחצה טיפה את הלב, החזירה אותו למקום שלו והמשיכה לצעוד כאילו כלום. אפילו לא שכחה להסיר משקפי שמש.
הגיעה אל ספתה, אמרה לה: "ספתה! שלום! התגעגעתי אלייך! בקושי רואים אותך פה עם כל הצינורות!"
אחר כך שאלה: "נו, ספתה, איך הצבע החדש בשיער שלי?"
וספתה, שלא יכלה להזיז את השפתיים אפילו בשביל חיוך, עשתה לה עם היד תנועה של יופי ואת נראית מצוין. זאת תנועה שהיא עושה גם בימים כתיקונם, אז מכירים אותה.
וכבר לינדה מוציאה מתוך התיק שלה צעיף בצבעים פסיכדליים, אומרת: "ספתה, הבאתי לך מתנה". ועוטפת אותה ככה על הראש והצוואר בין כל המכשירים והחוטים והצינורות.
אחר כך היא שואלת את ספתה אם היא רוצה קצת סומק, וכבר מוציאה את הפודרייה שלה מהתיק, אבל ספתה עושה לה תנועה של "עד כאן", ולינדה בלנטיס מחזירה את הפודרייה, ובאותה תנועה שולפת מהתיק שלה צנצנת קטנה עם ג'ל ירוק מנצנץ. "תראי, ספתה", לינדה בלנטיס אומרת לה: "את מכירה את המודה הזו? ג'ל נוצצים ירוקים שמורחים על העפעף. זה מאוד סקסי ספתה, נכון? ויש לזה גם ריח טוב".
ולינדה בלנטיס פותחת את הצנצנת, מביאה אותה אל האף של ספתה, ופתאום נזכרת ואומרת: "טוב, גם ככה לא תוכלי להריח עכשיו. אבל ספתה לוקחת את היד שלה, מכניסה שתי אצבעות לתוך הצנצנת, לוקחת ג'ל ומורחת בו את היד שלה.
"אהההההההה, רצית קרם ידיים" לינדה בלנטיס אומרת בסיפוק של מי שפתר תעלומה יוקרתית במיוחד.
ספתה מהנהנת.
אחר כך האחות אומרת ללינדה בלנטיס שהיא צריכה ללכת הביתה, ולינדה מנשקת את הספתה על היד, והולכת.
 
בערב יהלומינה ושמריהו ביקרו שוב את ספתה ביחד עם סבא. שיגרה כזו שגיבשו להם. אנחנו פגשנו אותם בארוחת הערב, אחרי שהם חזרו משם. ומה אנחנו רואים? שמריהו מלא נוצצים ירוקים על הלחיים, יהלומינה עם נוצצים על המצח, סבא מנצנץ בכל החולצה והידיים והלחיים והצוואר ובעיקר האוזניים.
שאלנו אותם: "מה קרה?"
כי הם נראו נוצצים ושמחים כאלה, וענו: "ספתה משתפרת. היא כבר תקשרה איתנו, גם ליטפה". 

 

 

 

 

28 תגובות

  1. יעל ישראל

    מרגש, עדין ויפה.

  2. כתיבה יפה, חסכנית ומסקרנת לקרוא עוד

  3. מקסים ומרגש
    מקווה שספתה מרגישה יותר טוב

  4. מירי פליישר

    מלא אהבה . ויי זמיר זה רומנית באידיש?

  5. יש פה יותר מסיפור משעשע על הספתא… שיעור אנושי חשוב עובר בין הצחוקים.

  6. יופי של סיפור . כנאה שאישה כל עוד היא חיה צריכה קצת קרם. ככה זה.

    • אילנה, זו תובנה שתמיד תלך איתי. כל השנים שאנחנו מתמרחות כנראה נכנסות לנו לאנשהו במוח

  7. מירי קפלן

    בוקר טוב השעה חמש בבוקר ואני בוכה בלי הפסקה אני לא יודעת למה אולי כי
    לא יודעת ……….
    זה יפה יפה עד מאוד הדס נשיקות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות להדס מטס