בננות - בלוגים / / קר במדבר
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

קר במדבר

 

רולנדה אוכלת שניצל עם פירה ומספרת את סיפורה על השירות הצבאי שלה במדבר. באמצע המדבר היא שירתה, במקום הכי חם בעולם, שיש בו חול וחול וגם שמש חזקה שקופחת.  אבל מה? רולנדה עבדה במשמרות בחדר אחד חסוי וסודי עד מאוד שיש בו מחשבים רגישים וקריזיונרים שצריך ללטף אותם פעמיים ביום ולהדליק בשבילם מזגנים רבי עוצמה עד מאוד כל היום וכל הלילה.

כיוון שכך, כל החיילים שמשרתים באותו מקום במדבר נהגו – ונוהגים עד היום – להתלבש בשכבות רבות כדי שמוחם וגם אברים
חשובים אחרים שבחזקתם לא יקפאו לנצח.
מתחילים בגטקעס, וממשיכים במדים על מדים ועליהם סוודר ועליו מעיל דובון וכובע גרב וצעיף גדול כרוך על הצוואר. והכובע שלהדובון (שבימינו לפחות כינו אותו צ'וקו) – על הראש

רולנדה גומרת את
המשמרת בצהרי יום אוגוסט בלב המדבר, אפופה עד מאוד ועייפה לא פחות. היא לוקחת את התיק השחור של החיילות וממהרת אל הטרמפיאדה לבקש לה טרמפ אל העיר הגדולה.

רולנדה עומדת לה בטרמפיאדה (ולא אזכיר שוב באיזה מחודשי השנה מדובר), ומנסה להבין מהקורה שם לכל החיילים בטרמפיאדה, מדוע הם לוטשים עיניים, מה יש להם אלה שהם כלהזמן מסתכלים עליה?
מה קרה? בחיים לא ראיתם בחורה?
ככה היא רוצה לשאול אותם, כי רובם צוערים ביזונים מהבסיס הסודי הידוע במספרו הסידורי הנמוך.

וכולם שותקים
ומסתכלים עליה
אחד עם כותפות לבנות גם הצביע עליה בחשאי.
אחרי כמה שעות (אמנם לא סיני, אבל אתם זוכרים איך זה במדבר, לא רבים הטרמפים), אחרי ציפייה ארוכה, במיוחד לאנשים עייפים אחרי לילה של תורנות, ניגש אליה אחד החיילים המשתוממים ושואל בנימוס:
רק את המטרייה שכחת?

בסוף עברה איזו מזחלת ולקחה אותה.
וההם – נשארו שם והתייבשו בשמש.
 
 

 

4 תגובות

  1. הדס, זאת בתמונה היא רולנדה?
    לא פלא שנמס להם המוח מהעולם החליפי של הפנטסיה.

    • על כך נאמר: פחחחחחח
      ליד הפריזורה של זותי, השיער של רולנדה המקורית נראה כמו פאה ישנה

      • אסתי ג. חיים

        אני מכירה רולנדה אחת. סיפור שנשמע כמו הזיה מדברית.

        • אסתי, את מכירה רולנדה?
          האמת היא שבמבט לאחור, בכלל השירות הצבאי היה די הזיה, לומשנה איפה נמצאים, אפילו בקריה. וזה הצבא ששומר עלינו, כן?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות להדס מטס