בננות - בלוגים / / מצוקי דרגות
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

מצוקי דרגות

לפני הרבה הרבה שנים, כשאנחנו בשמורה היינו זאטוטים בדיאולן-לוף, פרצה המלחמה. שמריהו רץ מהר לקחת ת"מדים שלו, וזה היה בימים שבהם טלפון בשמורה היה רק אחד, והבלבית שלו אף פעם לא היה בבית. אין צורך להכביר במילים כמה הוא מיהר, וכמה יהלומינה אשתו מיהרה יחד איתו לגהץ לו אותם מהר ולארוז לו כובע גרב בתרמיל הגב הישן שלו.
 
ורק כשכבר היה לבוש ומדוגם וכבר נשק לנו (מי שכבר היה קיים) לשלום, שאלה אותו יהלומינה: "שמריהו"לה, איפה הדרגות?"
הסתכל כה וכה, ימינה ושמאלה, וראה ששכח דרגות.
שאל אותה בחזרה בתור אחראית כביסה ותליות: "יהלומינה, איפה הדרגות?"
אמרה לו: "לא יודעת, שמריהו, לא יודעת. הלכו לאיבוד".
אמר לה שמריהו: "או ויי, במלחמה מוכרחים דרגות".
אמרה לו בחזרה: "ויי זמיר. מלחמה".
הרגיע אותה: "תעזבי אותך עכשיו. תביאי דרגות. כלשהן".
הלכה. נברה נברה נברה בארון. חזרה עם שתי כותפות בידיים.
החמיא: "יהלומינה, אשת חיל שכמותך. איך מצאת?"
גמגמה: "אהההממ לא ממש". 
והושיטה לו בידיה הענוגות שתי דרגות של סגן.
שמריהו, שהוא מגזע האנשים שלעולם אינם עייפים, לעולם אינם רעבים ולעולם לא קר להם, נטל את הכותפות מידיה, שלף מכיס חולצת הבי"ת שלו לורד ירוק, וחיש קל צייר לו על כל כותפת פס אחד נוסף. סרן, זה מה שהוא היה אז.
אחרי עשרה חודשים הוא חזר. עם עלי תאנה.
מאז עברו השנים, ועלי התאנה התרבו על כתפיו הירוקות של שמריהו.
וחלפו הימים ואף עברו להם,
היו מלחמות,
והיו גם הפוגות
היו תרגילים
היו תמרונים
ואחרי הרבה שנים
גם הילדות הקטנות שאז עדיין לא נולדו נישאו לאנשי היי-טק והחלו לגהץ להם מדים.
ולקראת התמרון השנתי קם פישר איש ההיי-טק בשחר אחד אפלולי והחל להתרוצץ ברחבי הבית.
לינדה בלנטיס באמת השתדלה לטמון את ראשה בחול או לפחות מתחת לכרית, אבל האדמירל לא ויתר, ובסופו של דבר שוועותיו הגיעו גם לאוזניה הרדומות:
"לינדה! הנעליים שלי! איפה הן?"
ולינדה רוטנת לעומתו: "לא יודעת".
והוא מצווח ככרוכיה: "אבל נעלים! לינדה, אני חייב נעליים למילואים".
והיא בכל זאת מקווה לישון, אומרת לו: "קח את הנעל הישנה שעבדת איתה בגינה בשבת".
אומר לה: "זה לא תקני".
אומרת לו: "מותק, השתחררת לפני שנתיים, עכשיו אתה מילואימניק. מותר לך לגדל כרס, מותר לך ללבוש טי-שירט אדומה מתחת ונעלי התעמלות לבנות, מותר לך לחגור חגורת עור, ואם הדגמ"ח לא עולים עליך, אתה יכול ללבוש גאפ במקום. גם ככה זה הצבע המוביל עכשיו.
אבל פישר איש ההיי-טק שלנו מכבד את הצבא העברי הראשון אחרי אלפיים שנה, וברגע האחרון, הלומת שינה ועטופת סאטן, היא מונעת ממנו מלצאת את הבית במדים מרופטים ונעלי שפיץ אלגנט שהוא נוהג ללבוש עם חליפות לפגישות עסקים במנהטן.
טוב, נישק, לקח את המפתח, פתאום הוא חוזר: "אבל איפה הדרגות שלי?"
הודיעה לו: "אין לי מושג וגם לא אכפת לי".
אמר לה: "חייב דרגות. תמצאי לי".
הלכה לארון. נברה נברה נברה.
חזרה זקופת גו עם שתי דרגות סרן.
השתומם: "מה זה?"
הסבירה: "הדרגות שלך"
אמר: "אבל אני רב סרן".
הציעה: "צרף לזה כיפה".
התעצבן: "חצי שנה עבדתי על הדרגות האלה, הן בפירוש לא הולכות ברגל".
אמרה: "אז מה? אז תלך עם דרגה טיפה יותר נמוכה. מה ההבדל?"
 
וחזרה למיטה.
 
בטלפון היא סיפרה לי את זה.
ואני בערב סיפרתי לשין, כשחזר ממילואים.
אמר לי: "מה פתאום?!
אני פגשתי את פישר בשק"ם חיל הים.
הוא היה בכלל בלי דרגות".
 
 

10 תגובות

  1. מה שלא הבנתי מכל הסיפור המשעשע הזה הוא:
    למה לכל הרוחות לינדה ויהלומינה אחראיות למדים של הגברים שלהן?

    קצת מביך ש"איש הייטק" (שעושה עסקים במנהטן), לא יודע איפה החפצים שלו נמצאים…

    • ושתביני – יהלומינה ולינדה שייכות לשני דורות שונים. 30 שנה מפרידות ביניהן, ועדיין הבחור מצפה שהן תדענה טוב יותר איפה נמצאים החפצים שלו.,
      ואצלי,
      בחור טוב ובהחלט לא שוביניסט, הרבה יותר בקי ממני בסידורי הבית, ועדיין ברגע של מדים הוא מצפה למצוא אותם מגוהצים וזמינים. ככה, אולי השוביניזם הטמון בצבא מעיר בהם את הפטריארך הרדום

  2. וואלה יפה.

    אם כי חייב לאמר שציפיתי שהסיום יהיה שאחרי שנמצאו דרגות הסרן הבעל נזכר שהוא רק סגן ואז את פשוט מחקת פס אחד…

    יפה, אהבתי. בכל אופן

    • אסתי ג. חיים

      משעשע. במיוחד ההקבלה המילולית בין הדרגות לבין המצוקים.

    • אם כך, כנראה פישר הוריד את עצמו באופן יזום לדרגת טוראי.
      תודה יוסית

      • יש לנו ארונצי"ק קטן של מילואים ושם הוא דוחף את כל השמונצעס האלה. אין לי מושג מה יש ומה אין ובטח שלא מגהצים מדים. שונאת מילואים. אוהבת את הסיפור שלך.

        • מיכל, כנראה שיש לך בחור צעיר בבית,
          בימינו מסיימים עם הסיפור הזה בגיל הרבה יותר מוקדם משהיה פעם.
          אם אני זוכרת נכון.

          וכן, זה דבר מעצבן

  3. נהניתי מהסיפור ויש לו המשכים

    כשאיש שלי קיבל את הדרגה שלו – סא"ל

    הוא היה צריך להגיע לטקס עם הדרגות החדשות

    הלכנו מחנות לחנות – ריקושט, למטייל וכו" ובכל מקום שביקש

    את הדרגה הנ"ל – פרצו בצחוק ואמרו שהם לא מחזיקים

    דרגות כאלה כי מזה לא תהיה להם פרנסה

    "תאר לך שאני צריך למכור דרגת רב-אלוף. כמה קונים יהיו לי לדרגה הזו"

    ובהמשך
    באחת הפעמים כשבני חזר לצבא הוא לקח בטעות את החולצה של אבא שלו

    ורק כשהגיע לבסיס נוכח לדעת שעל החולצה "מורכבות" הדרגות של אבא….

    • פנינה, אשריו של הילד ששירת בצבא באותה תקופה עם אביו.

      אם את כבר כאן, אולי תוכלי להסביר את פשר הדיאולן-לוף?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות להדס מטס