ביום שישי אחד, בדרך לארוחת צהרים באחוזת תזזית, עברנו בעיר הגדולה, ברחוב התבלינים. אנחנו נוסעים ברחובות הצרים בדרומה של העיר, ושין אומר לי: "שק בצל בעשר שקל". אני שואלת: "מה?" והוא עונה: "סתם, קראתי שלט". אמרתי "טוב".
לקח לא נכון את הפנייה, והגענו שוב לאותו מקום.
אמר לי: "יש לך שוב הזדמנות אם את רוצה. שק בצל בעשר שקל".
תהיתי: "מה יש לי לעשות בעשר שקל?"
אמר: "מה יש לך לעשות בשק בצל?"
יאללה, ממשיכים לנסוע.
שוב טעה בפנייה
שוב פעם מגיעים
עכשיו הוא כבר אומר: "פעם שלישית גלידה. רוצה בצל או לא?"
חשבתי לרגע ואמרתי: "מה זה עשר שקל בשבילי? שיהיה בצל, נביא לאמך. אולי באחוזת תזזית ידעו מה לעשות בכל כך הרבה בצל". אמר: "את אישה מצחיקה, את יודעת?" "מילא מצחיקה", ויתרתי, "אבל איזה סירחון יהיה לנו במכונית".
|
|
מגיעים לרמזור, ניגש אחד עם שק כתום של בצל, לפני שהבנו מה קורה פתח לנו את הדלת האחורית. בצל לשַבּת.
ככה הוא אמר לנו.
מה יכולנו לעשות?
שין אומר לו: "חכה רגע, שים מאחורה, שלא יסריח לנו את השינה של התינוקת".
אמר האיש (בעל שפם מרשים): "וואוהו יענו תינוקת ובצל לא הולך יחד. סנובית הבת'שך".
ענה לו שין: "סנובית או לא סנובית, שים את זה מאחורה".
הלך האיש, שם מאחורה, אמר לנו חג שמח ושבת שלום ודש באחוזה ותביא עשר שקל.
הבאנו.
הלך לטנדר שלו, העמיס על הגב עוד שק כתום של בצל, צעד נמרצות אל האוטו שעמד אחרינו, פתח לו את הדלת האחורית, שם שק בצל על המושב. ככה, על הספתה, על הילדים, על הכול, לא אכפת לו. ובסוף עוד אומר שבת שלום, מנגב את הזיעה מהמצח.
נוסעים.
שין מזרז את האוטו. וההוא, ארבע-גלגלי שכמותו – תייר, מסתובב לו לאט, מסתכל באנשים, בחנויות, בחתיכות.
אני אומרת לשין: "תראה, הנה עוד אחד שקנה שק בצל בעשר שקל".
שין אומר לי: "הנה גם אישה אחת".
ולאט לאט מתחוור לנו
שכל הרחוב מלא בהמון אנשים, וכל אחד נושא על גבו או תחת בית שחיו או על הכתף שק כתום של בצל.
שעלה לו עשר שקל.
לכל האנשים אותו מטען, לכל האנשים אותו הריח. וכל האנשים כשיגיעו הביתה ישאלו אותם "מה זה הריח הזה ולמה אנחנו צריכים שק בצל", והם יגידו: "האמת? לא יודע. אמרו לי עשר שקל אז לקחתי".
באמת, מה עושים בזה?
מה עושים בזה?
אומרים ברוך השם שלא היו שקי עשר קילו שום.
חנוך, אלוף בצלות ואלוף שום?
קודם כל מרק בצל
אחר כך עם מה שנשאר שמים במקום יבש
ומחפשים תפריטים אצל יעל ישראל.
יש בצל ממולא ויש תרופה נגד שיעול מכייחת – בצל מרוסק עם סוכר שעומד בצנצנת עד שמוציא נוזלים ואת הנוזלים שותים. ומחלקים לשכנים עם רווח. איזה בוקר מבוצל עשית לי.
איזה קטע. פשטידות בצל ושימי בהקפאה. מרק בצל ותקפיאי חלק. בצל ממולא? ריבת בצל? חביתה עם בצל?
הכי גרוע שזה מכריח לבשל כי מה נעשה? נזרוק?
תני לשכנים ותתפללי שהם לא עברו באותו היום בשוק…
מיכל, אחר כך כל הבניין יריח..
מירי תודה, הבלוג של יעל הוא אכן כתובת טובה לפנות אליה
מה זה חשוב מה עושים בשק בצל בעשר שקל! העיקר אחלה סיפור בעשר שקל.
במחשבה שנייה אפשר לקנות אולי צינצנת דבש בעשר שקל ויום לאכול בצל יום כפית דבש יום בצל יום כפית דבש ויתקיים בך הפסוק שנאמר: יום אסל יום בסל.
תודה הדס
יוסי, קל לך לדבר. אתה רץ כל כך רחוק שלא מריחים אותך מקרוב
טוב, ברור שהשאלה היא לא מה עושים בזה אלא – למה לוקחים את זה
ולמה עושים מה שעושים בכלל
ולמה התחתנתי עם דוד
ולמה אני כאן, מתפלספת על סיפור חד וחינני וממזרי והורסת אותו
תענוג.
יעל, זה בסדר.
דוד אוהב בצל?
בצל בצל…
אני מאוד אוהבת את הזרימה שלך…
זה תופס.
להתראות טובה
הי טובה, תודה
רוצה בצל?
נו אפשר לפתוח פוסט של מרשמים של מאכלים מבצל.
אני מוכנה לתרום כאלה למי שיפנה.
עדנה
עדנה, איך את מתמודדת עם הדמעות?
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
טוב, אני הייתי פוצחת מיד באפיית פאיי בצק, מרקי בצל, מחמצי בצל…. נותנים לנו היהודים אנחנו לוקחים. מה זה חשוב מה עושים עם זה אחר כך.
זרמתם עם התנועה והחיים, ועכשיו תאכלו הרבה פשטידות , פאי מרקים, ממולאים מבצל, אבל הבעיה היא בקילוף, יותר מדי דמעות, עדיף לחלק לשכנים ודודים
אורה, אני חוששת שאקח את ההצעה שלך.
קשה לי עם דמעות
טוב,יעל, את המומחית.
ואחרי שמילאת את הארונות, המקרר והפריזר במאפי בצל
מה אז היית עושה?
הדס סליחה כמה קילו זה היה מה גודל השק?
אני הייתי כותבת רשימה,עושה להם יציקת קולקטיבית,מצלמת , שותלת בגינה ומחכה עם הילדים לגדילה שלהם הקיצר. מה את בעונש? כסופרת תרמת את חלקך להנצחתם .
מספיק.
וממשיכה לא לעשות כלים. רק לכתוב על זה. זהו.
מירי, את נפלאה