בערב שבת ביקרנו באחוזת תזזית. פגשנו את דודה עמנואלה. היא מיד שאלה "את התמונות של הנכדים שלי ראית?" ועניתי כמתבקש: "לא ידעתי שיש לך נכדים. כל כך צעירה את נראית" (זה הדור החדש של הספתות, שמחייבות לומר להן משפטים כאלה). הוציאה עמנואלה אלבום קטן ומתקפל ובתוכו – במאה ואחת פוזות – שני תינוקות זהובי פלומה. היא העבירה את האלבום לכולם שיראו, והמתינה בסבלנות לקבלת המחמאות. אחרי כן אמרה לי: "תשמעי סיפור".
שמעתי.
* * *
אתמול היינו אצל חברים שלנו יוס"קה ושולה (ככה אמרה לי עמנואלה. מה אומר לכם? אנשים שלחברים שלהם יש שמות כאלה נדירים באמת אומרים דרשני. ומעכשיו, בלי הפרעות דברה, של דודה עמנואלה הרזה).
הגישו קפה. הגישו עוגה. שולות תמיד יודעות להכין עוגות. בעיקר עוגות גבינה עם פירורים. תמיד הן גם אומרות לי, כשאני מבקשת עוד פרוסה, איך אני נשארת כזו רזה.
אז לא ביקשתי.
אחר כך שולה שאלה אותי: "תסלחי לי על השאלה, את עוד מקבלת מחזור?"
נגנבתי (זה גם שייך לספתות האלה, שאומרות "נגנבתי" ו"סבבה").
טוב, אי אפשר להישאר עם פה פעור לנצח, אז אני אומרת לה: "כן, לצערי עדיין".
ושולה קמה ואומרת לי בפרצוף של שומרת סוד ההפתעות: "אז בואי ואראה לך משהו".
פתחה את דלת חדרו של הבן שלה, שאמנם הוא כבר בן שלושים ושש, אבל עדיין גר עם ההורים. בתוך החדר, כמו בסרט מצויר, היו מדפים ארוכים ארוכים מהרצפה עד התקרה, ועל המדפים מסודרים מגני-תחתון של פירמה שלא אומר עכשיו כדי לא לתת לה פרסום (ככה אמרה עמנואלה, זה לא הדיבור שלי).
לקחה שולה שקית אשפה של זבל, גדולה כזאת, מילאה אותה בתחתוניות עם כנפיים, שמה לי ביד. אחר כך חשבה ואמרה: "רגע, ניתן גם שקית אחת לבת הגדולה שלך. ואחת לקטנה. ואחת לכלתך".
הגברים דיברו ביניהם, ובינתיים שולה הגניבה אותי דרך החלון אל האוטו, כי לא נעים לצאת עם סחורה כזאת לעיני אנשים.
|
|
טוב, עבר יום, אני מתקשרת לאחותי כרמלה, אומרת לה שנה טובה (זה היה בראש השנה, כך הסבירה עמנואלה). אמרתי לכרמלה: "תשמעי, יש לי המון תחבושות היגייניות עם כנפיים. לכבוד השנה החדשה אתן שקית אחת לך. היא כזאת גדולה, שתספיק לך ולשלוש בנותייך עד קץ הדורות".
וכרמלה עונה לי בצהלה: "לי את נותנת דבר כזה? בשבוע הבא יש לי ניתוח כריתת רחם?"
נחנקתי עם הסיגריה (אומרת עמנואלה), ככה אומרים דברים? אז שאלתי אותה: "תגיד כרמלה, את מפגרת? יאללה, מילא, לא צריך בשבילך. אז שיהיה לבנות שלך הרבה כנפיים".
וכרמלה עונה לי: "הן רק בכיתה אלף" (יש לה שלישייה).
אמרתי לה: "זה עוד יבוא". ואז אני חושבת ואומרת את מה שבאמת יושב לי על הלב: "כרמלה, מה קרה? ככה הולכים לכזה ניתוח ולאחותך הגדולה מספרים אחרונה?"
והיא משוויצה: "עזבי שטויות, את עוד לא יודעת איך סיפרתי את זה לאבא".
שאלתי: "איך סיפרת?"
סיפרה: "נכון אתמול הוא בא להגיד שנה טובה?"
הנהנתי. "נכון".
אמרה לי: "ונכון הוא תמיד אומר לי שהוא רוצה שאני אביא עוד ילדים?"
אישרתי. "נכון".
אמרה לי: "אז הפעם הוא נישק אותי ואמר "ממך אני לא מצפה לעוד נכדים. אני מתחיל לחכות שיגיעו הנינים". אמרתי לו "אה, אבא, איך אתה יודע שאני עוברת בשבוע הבא כריתת רחם?"
טוב שהוא לא הכניס לה סטירה במקום. "פגרת כרמלה הזאת.
* * *
בדרך הביתה סיפרתי לשין את כל הסיפור.
עצר בצד, יצא מהאוטו,
הלך כמו ג"נטלמן לתעלה, הקיא שם.
חזר, אמר לי: "בשביל המשך מוצלח של חיי הנישואים שלהו, יש לי הצעה בונה – לא כל דבר את חייבת לספר.
גם כן שין הזה. "פגר.
לא הייתי צריכה לספר?
זה מ-צ-ח-יקקקקק!
פשוט נילא נישמע אותנטי, לבדי בבית צחקתי לעצמי בקוללללללללללל
תודה אורה 🙂
🙂 🙂
טוף, יש כאלה בגיל של הספתא שיולדת לעצמה את הנכדים.. מאתומרת?
חוץ מיזה טוף לא להגיד לש. כל דבר.. בטח יספר לחברה"
מיושן שכמותו, כמו שולה, שהגניבה את עמנואלה מהחלון כי היא עדיין בדעה שגברים לא יודעים שנשים מכנפות את המגן התחתון שלהן.
מצחיקה אחת . שווה לחכות .
תודה מירי"נקה
}{
סגרתי את הדלת שלא ישמעו כמה אני צוחקת
את כותבת מאוד יפה
תודה שולה.
זאת לא את עם הכנפיים, נכון?
אין כמוך!
🙂
תודה אור-טל
שמחה שגם היי אהב
הוא אוהב שמספרים לו את כל הפרטים?
thumbs up
מדליק.
ה"אחוזת תזזית" נפלא.
ושאר ההתרחשויות הביזאריות.
מצחיק!
כיף שצחקת, שירה
תודה רונית
לא היית רוצה להיות שם באמת
🙁