בננות - בלוגים / / מי אמר זונה?
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

מי אמר זונה?

כששגית הבת של דוד חצקל השתחררה מהצבא, היא הכירה אחד שעובד בחברת גלידות ידועה. עובד. שגית, שהרגישה שהיא בחורה מודרנית ומתקדמת וכנראה גם אהבה את ברוך, זה שם הבחור, או ברוֹך בפי הוריה, אמרה לאבא שלה שהיא רוצה לעבור לגור איתו. חצקל כעס עד מאוד, ולהוכחה הוא הוריד אגרוף ושבר את השולחן.
 
אחר כך דודה ברטה, אמא של שגית, אמרה לו שיהיה בן אדם ושככה אי אפשר להמשיך ויותר טוב שיתנו לילדה לעשות מה שהיא רוצה לפני שהיא עוזבת את הבית ולא חוזרת בחיים, כמו שקרה עם הבת של בלה השכנה. 
דוד חצקל החליק על שפמו והכריז: "היֹה לא תהיה! הבת שלי לא תהיה זונה!"
ודודה ברטה אומרת לו: "זה לא זונה, חצקל, זה לא זונה, שגית שלנו הייתה כל החיים ילדה טובה, חנונה כמו שאומרים היום". היא גם הייתה אומרת עליה שהיא לפלפית, כי היא באמת כזאת, אבל אז עוד לא המציאו את המילה לפלף, ומאז היא כבר נגוזה אל ארכיבי הסלנג. לא שהיא הייתה תלמידה מבריקה. האמת? משעה 12, כשחזרה מבית הספר, היא לא פתחה ספר, לא ראתה מילה כתובה. אבל עובדה, בסוף היא גדלה.
כמו כולם.
 
ודוד חצקל, אחרי שישן על זה לילה שלם, או יותר נכון התהפך מצד לצד כל הלילה,
החליט לעשות מעשה, והזמין את הברוֹך הזה לבית קפה.
אמר לו: "מה תשתה? רוצה גם עוגה? תאכל, תאכל", ומחייך אליו כאילו שמח לראות אותו.
בדיוק כשההוא עם העוגה והקצפת בפה, דוד חצקל אומר לו: "אז מה, בנדיט? לזיין את הבת שלי אתה יכול?"
ההוא השתעל כל כך חזק, ירק את הקצפת של הסברינה על העניבה של דוד חצקל.
נמחל לו, יש ברירה?
והדוד אומר לו: "תשתה, תשתה משהו, תירגע, כי יש גם המשך".
שתה, הייתה לו ברירה?
 
 
"אז תשמע אדוני", אומר לו דוד חצקל, "אם לזיין את הבת שלי אתה יכול, אז גם להתחתן איתה אתה יכול. אתה שומע אותי או שאני צריך להגיד את זה יותר חזק?"
וההוא – כמעט נחנק עוד פעם, ובכל זאת הוא מנסה לענות: "אבל אנחנו רוצים לראות איך זה, לראות אם אנחנו מסתדרים".
"לא לראות ולא בטיח!" הדוד הרים את האגרוף שלו, והברוך פחד שישבור את השולחן גם בבית הקפה, אז אמר: "טוב, טוב, אני אתחתן איתה".
 
*
התחתנו.
שגית התחילה לעבוד גם היא בחברת הגלידות, אחרי כמה זמן הרתה (יודע לזיין או לא יודע לזיין?) וילדה שתי בנות נחמדות – כלנית ורקפת.
 
דוד חצקל עם השנים נעשה המעריץ מספר אחת של הברוך. בעיקר מפני שהוא הביא לו שתי נכדות עם צמות.
 
הכול נמחל לברוך:
 
פעם בליל סדר אצל דוד חצקל ודודה ברטה, הדוד הזקיין ישראל דיבר ודיבר ודיבר. זה בסדר, כולם רגילים, אבל ברוך בחור עצבני במקצת, אז הוא תפס את הדבר שהיה הכי קרוב לו ליד (הזרוע מקערת הפסח, אם ממש דחוף לכם לדעת), הרים אותו בתנועה מאיימת ואמר במבט מזרה אימה: "אם אתה מוציא עוד מילה אחת, יא זקן, אני זורק עליך את זה".
הדוד ישראל שתק, הדוד חצקל קבר את עצמו מתחת לכיסא, והדודה ברטה הגנה על עצמה בפני כל הדודות ואמרה: "טוב, ככה זה, בגלל שהוא פולני".
 
*
באחת השבתות באחוזת תזזית הייתה ארוחת ערב חגיגית. גם אנחנו היינו שם, וגם דוד חצקל ודודה ברטה, ועוד דודים וגיסות, דודות, נכדים וחתנים. כלנית ורקפת שיחקו בשובה ובנחת עם הקטנה שלי.
שגית הייתה ילדה טובה ועזרה בהגשה ובהורדה ונעצה בי עיני רצח כי לא קמתי לעזור (ראיתי שהיא כל כך נהנית מזה, למה להרוס לה? שגית נורא אוהבת שחושבים שהיא אמא תרזה).
בינתיים ברוך, שמכיר רק אוכל תפל של פולנים (ככה מלכלכים עליו במשפחה. לך תדע מה הוא אוכל בבית אבא, מה עוד שהוא יתום מאם), קם ולקח צלחת של אבטיחים כבושים. כן, כאלה ששוחים במיץ של שום ועשבים וחמיצות כבושה שכזאת, שם חתיכה אחת בצלחת שלו בנימוס, והחזיר את הצלחת עם כל השאר אל מרכז השולחן.
בדרך עבר ליד דוד חצקל, מעד, וכל האבטיחים הכבושים והרכים נשפכו בעדנה אל תוך חולצתו המגוהצת של הדוד חצקל, והרוטב הקריר והחמוץ-מתוק נזל מעדנות דרך עמוד השדרה השעיר של הדוד אל תוך החריץ שבמכנסיו.
ככה ייעשה.
 
וברוך?
 
אמר סליחה, חייך, ושב אל מקומו בשלום.
 
* למה, מה עוד אפשר כבר לעשות לו? *

10 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    תכתבי כבר ספר על המשפחה שלך. אני קונה על החשבון.

    • מירי פליישר

      נקמה כבושה במיץ אבטיחים.
      ומי הבא בתור?
      או שעכשיו הוא גם ינהל את הסדר

    • לא חשבתי על זה. נראה לך שיהיו עוד קוראים?

      • מיכל ברגמן

        נו, ברור!
        תכתבי מיתולוגיה משפחתית מצחיקה עם פנטסטי וכל הדמויות האלה שיוצאות מהדפים ולא מבינות איך העולם השתנה להן פתאום.
        בכל פרק דמות ראשית שבפרק הקודם הופיעה רק ברקע, ולפעמים חוזרים אחורה לאירועים שכבר תיארת, או קדימה למה שעוד יבוא. כך אני מדמיינת לעצמי אבל זו רק הצעה.

        • מירי פליישר

          המיכל הזו -אחלה רעיון אפילו עם תוכן עניינים. הדס יש לך את זה תרוצי. ואל תעשי כלים!

          • מסכימה איתך, מירי,
            הרעיון של מיכל מעולה.

            אגב, איש אחד אמר לי השבוע שהקרינה ממדיח כלים יותר גרועה משל אנטנה סלולרית. היית מאמינה?

        • את יודעת מה?
          זה ממש אחלה רעיון
          איזה כיף שבאת פה
          תשתי משהו?

  2. רונית בר-לביא

    נהדר.

    את זה הכי אהבתי:
    "הבת שלי לא תהיה זונה" :))

    פעם היו אומרים את זה על כל דבר.

    וגם על מישהי שהיתה מתלבשת סקסי,
    אמא שלי למשל היתה אומרת בשאט:
    "ראיתם את שולה במסיבה? התלבשה כמו זונה".

    אין על הביטויים של פעם.

    • נו, אין ספק שהדוד הוא אנכרוניסטי, אבל עדיין – לא הייתי מצפה ממנו למילים כאלה.
      בעצם – למה לא? אם מישהו פולט אמירה כזאת, כנראה היא יושבת לו הרבה הרבה זמן בפנים

© כל הזכויות שמורות להדס מטס