שמורת מגדלי הבננות – הבלוג של הדס מטס סופרת, עורכת, אישה ואם. לא עושה כלים
כשהייתי בצבא, בתעסוקות בשטחים, מה כבר יכולתי לעשות? תמיד הייתי מצטרף לסיורים האלה, שמחפשים בחוץ, לא אלה שנכנסים לאנשים הביתה באמצע הלילה. יום אחד אנחנו נוסעים בשיירה, באה מולנו שיירה ארוכה אחרת. פתאום יוצאת מתוך השיירה מרצדס חדשה, מפוארת, מלאה אנשים, מנסה לעקוף. מיד נראה לי משהו לא בסדר. עשיתי לה סימן לעצור בצד.
|
אני בא: מרחבא.
עונים לי: מרבחתיין.
אומר להם: אינזלו מן א-סייארה.
יורדים.
שואל את הנהג: הדא סייארתכּ?
אומר לי כן.
אומר להם: ג"יבּ אל-האווייה מן פדלכּ.
נותנים לי את תעודות הזהות שלהם.
אני קורא בהן, נראה לי בסדר, באמת כולם נראים לי בסדר.
אני מסתכל בתמונות שבתעודות טוב טוב, בוחן את התמונה מול כל פרצוף במציאות, כדי להיות בטוח שהם לא רימו ושאלה באמת התעודות שלהם.
מחזיר לכל אחד את התעודה שלו, ממש לפי התמונות.
אומר להם: יאללה, סלמאת, ושיהיה לכם יום טוב.
אומרים לי: שוקראן.
|
 |
מתחלפים בתעודות זה עם זה, נכנסים לאוטו, ונוסעים.
*
לפני כמה שנים, כשהתחלתי לצאת עם רינה, הלכנו פעם לבקר חברה שלה. אחת כזאת שהייתה שנים עם החבר לה, ואחר כך השתרללה קצת. אנחנו פגשנו אותה בקטע של השירלולים. היה שם אחד שהיא הייתה איתו באותו זמן. רינה אמרה לי: לך תשחק קצת עם יגאל באינדיקים במרפסת. ובלחש אמרה לי לנסות להתיידד איתו, כי איריס דלוקה עליו ורוצה שהוא יסתדר עם החבר"ה.
אינדיקים אני משחק בכל מקרה, לא חשוב עם מי.
זורק פעם אחת, פוגע די קרוב למטרה.
ההוא זורק פעם אחת, פוגע די קרוב לשלי.
הוא שואל אותי: איפה היית בצבא?
אני אומר לו: איפה שיש הכי הרבה פלדה.
אומר: אה, האדם שבטנק ינצח?
אני אומר לו: אהה.
אומר לי: ובאינתיפאדה היית?
אני אומר לו: נו, אפשר לחשוב שהייתה לי ברירה.
שואל אותי: נו, ויצא לך ל…?
אני שואל אותו: יצא לי מה?
הוא שואל: יצא לך, אתה יודע, ככה ממש להרוג מישהו?
זרקתי את האינדיקים החוצה מהמרפסת, נכנסתי לסלון, אמרתי לרינה בואי מותק, הולכים הביתה.
באה.
אחר כך מהר מאוד איריס זרקה את ההוא, כנראה גם אותה הוא שאלה שאלות כאלה.
*
עברו שנים מאז, לאיריס יש שני ילדים עם האקס, וגם אני ורינה התרחבנו.
בשבת שעברה צלצל אצלנו הטלפון.
עניתי: הלו!
מישהו שאני לא מכיר אמר: אהלן.
עניתי כמיטב המסורת שלמדנו בכיתה ז" אצל המורה ברגיל: אהליין.
אמר לי: מרחבא.
עניתי כפליים: מרחבתיין.
אמר לי: סבאח אל-חיר.
עניתי בהתפלפלות: סבאח אל-נור, סבאח אל זוהור, סבאח אל-פול. גמרתי על כל הסריה של הבוקר.
שאל אותי: כיף אל-חאל?
עניתי: מבסוט אל-חמדאללה. ואנת?
אמר לי: אנא כמאן.
כאן נגמר מאגר הנימוסין שלי. חשבתי, חשבתי, ובסוף דגתי איזה בדל של זיכרון מאוצר המילים הערבי המפותח שלי: הדא סייארתכּ?
אמר לי: אה, זה טעות?
אמרתי: כן.
ביקש: סליחה.
אמרתי: לא נורא, לא קרה שום דבר.
אמר: תודה.
אמרתי: זה בסדר.
סגר.
אחרי שעה מצלצל הטלפון.
עניתי: הלו!
אמר לי מישהו שכבר שמעתי פעם: אהלן.
עניתי שוב, כמיטב המסורת הזכורה לי מהמורה ברגיל: אהליין.
אמר לי: מרחבא.
אמר לי: מרחבא.
עניתי: מרחבתיין.
אמר שוב: סבאח אל-חיר.
שוב התפלפלתי: סבאח אל-פול, סבאח אל-נור, סבאח אל-זוהור.
שאל אותי: כיף אל-חאל?
עניתי: מבסוט אל-חמדללה. ואנת?
אמר לי: אנא כמאן.
נו, מה לעשות? שוב נתקעתי. אז שאלתי: הדא סייארתכּ?
שאל: מה, עוד בּעם טעות?
אמרתי: מה לעשות.
אמר: סליחה.
אמרתי: לא נורא, לא קרה שום דבר.
אמר: תודה.
אמרתי: זה בסדר.
סגר.
גם כן ערבי צעצוע
תגידי מאיפה נפלת עם המצחיקות הזאת? שאני אצחק בקול רם לבד??????אנא מג"נון????ממש תרופה למכה
דוד"קה פשוט לא רוצה שידעו שהוא רגיש אז הוא משחק אותה ציני. משהו לפחות יצא למישהו משיעורי ערבית של ברגיל
עשית לי כאב בטן מרוב צחוק.
פיתחתי התמכרות לבלוג שלך
היי, לכבוד הוא לי
כאבי בטן מהסוג הזה
לג"וליאנה
גם אני
}{
מה זה הסימן הזה הדס?
אחד הסימנים הראשונים שכדאי ללמוד
אחרי החיוך האלמנטרי
🙂
אפשר גם כזאת?
><
נראה דוקרני משהו
אינני יודעת, אולי יש לסימן הזה כבר משמעות אחרת. אנסה לבדוק
אבל שלך זה בשכיבה