בננות - בלוגים / / פעם הייתה הלוויה בשמורה
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

פעם הייתה הלוויה בשמורה

כולם הלכו בשביל
זלמן עם סל הפלסטיק שלו הלך מחוץ לשביל.
תמיד מחפש מצייעס.
 
הלך הלך הלך

ובדרך החליף הלצות עם מוישה, שכן הלך על השביל עם כולם ואפילו סחב את הזר הגדול, שעשוי מטייער מפונצ"ר עם ענפי ברוש וסרט בריסטול שחור שכתוב עליו בטוש כסף.

 
 
הלך הלך הלך זלמן, סל הפלסטיק תלוי על האמה ומתנדנד קלות בקצב הליכתו הנמרץ
ופתאום
נפל לקבר שכרו לקראת הלוויה של איש אחר, משמורה אחרת, שיהיה אחר הצהרים.
אז צילה אשתו פתאום צעקה בקול נורא:
"זלמן! וי גייס טו?"
לא יודעת איך כותבים את זה, אבל ככה זה נשמע,
לא יודעת מה הפירוש, אבל כולם צחקו נורא.
 
מאז עברו שנים רבות, ותמיד כשמישהו הולך להלוויה
אומרים לו:
 
*וי גייס טו?*

22 תגובות

  1. באמת מצחיק. אוהבת יידיש ואת ההומור.

  2. מירי פליישר

    תודה
    מצחיק מאוד
    עדין

    • גם באירועים כאלה.
      אגב, צילה הלכה לעולמה לפני שנים רבות, זלמן כבר מנהל פרק ב" נמרץ וחייכני

      • מירי פליישר

        נדמה לי
        וי- לאן או איך
        גייסטו- במילה אחת שמתחלקת ל:גייסט -הולך טו או דו -אתה
        משהו כזה-זכרונות מבית דודה מלכה שטיפלה בי בינקותי.ולא היתה דודתי אבל היתה אימי.

        • הבת שלי חזרה היום מביקור אצל חברה.
          שאלנו מה אכלה
          אמרה: קיגל.
          די השתוממנו, נדהמנו, נתקפנו גל געגועים: קיגל? מתי אנחנו אכלנו קיגל? כשהסבתות שלנו עוד היו מבשלות.
          לא ידעתי שיש אנשים בגילי שיודעים מה זה קיגל, ועוד יודעים איך להכין אותו, אמרתי לה
          אמרה שהיה דווקא טעים
          נו מה?

        • התרגום הוא – לאן אתה הולך?
          ואצלנו, אגב, אוכלים קיגל תפוחי אדמה שהסבתא מכינה וקיגל אטריות קנוי (מבני ברק).
          בראש השנה אני מכינה לרוב קיגל שנאפה לילה שלם ובו שזיפים מיובשים, תפוחים ירוקים מגורדים, אגוזים וצימוקים.
          בעונה מוסיפים משמשים.משתזף לילה שלם בתנור.
          מישהו אמר לי ש"קיגל" אומרים גליצאים ו-"קוגל" כל השאר.

          הילדים שלי מתים על אוכל שכזה, ודווקא אני לא כל כך.
          חוץ מקישקע.

          • כי זכרתי שאומרים קוגל
            אבל כיוון ששמעתי הרבה קיגלים
            חשבתי ששמעתי לא נכון כל השנים.
            אשמח למתכון. זה אותנטי מהספתה?

          • זה אותנטי מנירה רוסו.
            אחפש ואשלח לך.
            מיכל

          • אצל נירה רוסו אומרים קיגל או קוגל?
            🙂

          • לא יודעת – כתבתי בכתב ידי כי פולניה שכמותי תמידי יודעת יותר טוב ומשפצת אפילו את המתכונים של נירה רוסו…

            בכל מקרה, קוגל הוא "ה" דוגמא למתכון שלא משנה כמה מפורט הוא יהיה תמיד נצטרך להכין אותו לפי הרגע, הרגש והעין.
            בתאבון!

            400 גרם אטריות ביצים
            חצי כוס שמן
            כף מרגרינה
            כוס סוכר + כף סוכר
            כף פלפל שחור
            כפית מלח
            3 ביצים
            2 כפית אגוז מוסקט (אפשר פחות, לפי הטעם)
            2 כפית קינמון (כנ"ל. זה ענין של מצב רוח)
            3 תפוחי גרנד סמיט קלופים ומגורדים גס.
            100 גרם אגוזי מלך חתוכים גס
            100 גרם שזיפים מיובשים (פירות יבשים אפשר יותר, אפשר פחות)
            150 גרם צימוקים, רצוי לבנים
            אפשר משמיש מיובש
            רצוי משמיש טרי, חתוך גס (5-6 פירות)

            1. מבשלים את האטריות על פי הוראות היצרן, מסננים, מוסיפים כף שמן ומערבבים.

            2. מכינים קרמל מהסוכר, מהמרגרינה ומהשמן: מבשלים על אש נמוכה כרבע שעה. רצוי לא לערבב עד שמתקבל קרמל חום.

            3. מערבבים את הקרמל עם האטריות במהירות

            ומוסיפים כף סוכר, פלפל שחור, מלח וביצים. מערבבים.

            מוסיפים את שאר החומרים

            אופים בחום בינוני נמוך 2-3 שעות (לעטוף בנייר אפיה)
            או בחום נמוך לילה שלם.
            לשים לב שלא נשרף למעלה.

          • מירי פליישר

            תודה מיכל רשמתי לי .
            יש לך איזה רעיון איך הופכים את זה ליותר דיאטטי?

          • בבקשה.
            הדרך שלי להפוך את זה לדיאטטי זה לכין את זה רק פעם בשנה – בראש השנה – במקרה שלי.
            אני לא רזה בכלל וגם לא מהמתנזרות אבל כשאני מכינה את זה אני בקושי מסוגלת לאכול מהמחשבה על החומרים שהכנסתי בפנים… איזו חתיכה פיצית וגמרנו. זה ממילא מתחסל היטב גם בלעדי…

          • אני מכינה את זה לפעמים, אבל מודה שהפלפל השחור אף פעם לא התחבר לי לטעם, אז אותו אני לא מוסיפה, ויוצאצ לי מין פשטידת עוגה נהדרת.

          • יש קוגל-עוגתי ויש קוגל מפולפל שהם שני אחים דומים-שונים.
            זה נוגע לשני סוגי מטבחים אשכנזים – זה המתקתק (עם הגפילטע פיש המגעיל) וזה המפולפל (גם גפילטע פיש שבו הפלפל השחור דומיננטי. יבוא אישי מאוקראינה).
            אני תוצר גנטי של שני המטבחים.
            כשאימא שלי הכירה את המטבח המפולפל של חמותה היא גילתה מחדש את האוכל האשכנזי.
            אני לא חסידה שלו אבל הקיגל עם הפלפל השחור _ הגפילטע השחור הם נכסי צאן ברזל.
            גם הקרפעלאך עבודת יד והבלינצ"ס שעברו טיגון קל אחרי המילוי. איך היא הכינה את כל זה אחרי יום עבודה ארוך במכולת ובמטבח זעיר ללא ציוד חשמלי – רק אלוהים יודע.

          • לא מכירה את האפשרות הזאת. נשמע שחיתותי…

            גם סבתא שלי הייתה מקציפה ביצים בעזרת שני מזלגות. לא ייאמן איך הם היו עושים (יותר נכון: עושות) את זה אז

            אצלנו בחונגריה כל המרבה בפלפל הרי זה משובח

          • או סתם כך בימי חול?

          • אני יכולה להישבע שגם שם יש משהו עם שם כזה,
            בלי אטריות.
            בלבלתי יותר מדי
            זה מזכיר לי כמה שנים עברו מאז שסבתא שלי נפרדה מאתנו

            סתיו יהודי…

          • אני מכינה רק בראש השנה מטעמי עצלנות ומטעמי בריאות.
            את מתכוונת אולי לקוגל תפוחי אדמה? או לכזה שבתוכו קישקע?

            סבתא שלי נפטרה לפני 21 שנה ולא תיעדנו כלום. כמה חבל!

  3. אלי בן אהרון [פורום יידיש בתפוז]

    ווו גייסטו. [לאן אתה הולך]
    באבע מעשיות. סיפורי סבתא. [א קמוצה זה אוֹ]
    אפשר לומר גם ווי. [לא לכתוב]
    יש שוני בין הכיתוב לדיבור.

    מעשיות, כל מילה שמקורה עברי תשאר בעברית. לבטא מבטאים מעיישעס [ש שמאלית]

    • אלי, תודה רבה על ההסבר המלומד.
      הוא עוזר לי מאוד.

      איזה כיף לך שאתה יודע יידיש

      • אלי בן אהרון [פורום יידיש בתפוז]

        לכתוב כותבים קוגל. לומר אפשר קיגל או בכל ניב אחר ביידיש, מתוך כמה עשרות שקיימים.

        קוגל זו פשטידה.

        כמו כל המאכלים, המזרח אירופאיים מבית אמא [לא היו לי סבתות] אפשר לאלתר כיד הדמיון הטובה, על מצרכים שיש בבית.
        אני מבשל בעצמי מאכלים פולניים אף פעם
        לא לפי מתכון מוכן. חוץ מן ה"געפילטע."

        לזכור, שפעם טחנו במטחנת יד והקציפו במקצפת ידנית, עשויה מקפיץ מעוגל.
        זה באמת ארכאי[כמו שפת היידיש] אבל טעים, לפחות, כמו עם מיקסר ובלנדר חשמליים.

        מצא לי חן "ההשתזפות" של הקוגל בתנור.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות להדס מטס