שמורת מגדלי הבננות – הבלוג של הדס מטס סופרת, עורכת, אישה ואם. לא עושה כלים
שמריהו ויהלומינה בילו חודש תמים בטקסס, לצורך ביקור שנתי אצל קרן, הבת הצעירה שלהם שנישאה לאיש הייטק. בין ביקור בקניון עם קרן ובין השתובבות עם הנכדים הם עשו גיחות קצרות ומהנות להרים הגבוהים יותר, לאגמים הרחבים יותר ולקניונים העמוקים יותר. ככה זה באמריקה, הכול יותר.
|
הגיעו יום אחד לאיזו עיירה נידחת, כמו שהם לא האמינו שיכול להיות באמריקע, עצרו בפונדק דרכים, נחו, אכלו, מילאו דלק, אפילו ישנו.
אחר כך עצרו בחנות מקומית לראות מה המקומיים קונים למזווה הביתי, וגם הצטיידו בלחם ובתפוח. בסוגריים יירשם שהם חזרו מזועזעים ממחירי התפוחים. איך יכול להיות שמשלמים על כל תפוח לחוד?
|
 |
בעל החנות התעניין בנימוסיות פרובינציאלית: מאיפה אתם?
שמריהו, פרובינציאל בעצמו, הרגיש בבית עם השאלה, וענה מתחת לשפם: איזראל.
בעל החנות, שחשב שהוא שומע מילה שהוא מכיר קצת יותר, סבר שהוא שומע את המילה מיזורי.
נשמע דומה? אין לי מושג. יהלומינה שעמדה מהצד והאזינה התפוצצה מצחוק, אבל לא דיווחה לשמריהו על הקצר הקליל בתקשורת.
באמת? שמח החנווני, מאיפה אתם במיזורי?
שמריהו, שלא שם לב להבדל מיזורי-איזראל משום מה, רגיל שגם אנשים באיזראל לא יודעים איפה השמורה שלהם, ולכן ענה באופן כללי: בצפון.
החנווני: באמת? בצפון? איפה בדיוק?
שמריהו בהשתאות: מה, אתה מכיר?
החנווני: בוודאי, אחותי גרה שם.
שמריהו: זה יוצא בערך בין נהריה לחיפה.
החנווני: טוב, כנראה אני לא מכיר עד כדי כך את מיזורי. שלושה וחצי דולר בבקשה.
שמריהו: בבקשה.
החנווני: תודה ולהתראות.
שמריהו: וכשאתה באזור – אתה מוזמן לקפוץ לבקר.
… איפה בדיוק?