בננות - בלוגים / / אפוקסי
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

אפוקסי

 

בימים הרחוקים ההם, כשאנשי מירביליס עדיין היו חיילים קטנים ושנוזלים, היו לנו מברקי שירות. בערך אותו רעיון, ובערך אותה מטרה – בצבא. היו לי כמה נמענים קבועים שהיו כותבים לי הודעות ואני עניתי להם במהירות הבזק. כמו כן היה משק"ץ אחד חביב שאהב להציץ לי במברקים.
 
הבעיה עם המברקים ההם הייתה שפעם אחת קוראים בהם – והם נעלמים. וככה אם שנייה קמתי לסיגריה או לטוסט בשק"ם של חיל הים, כשחזרתי אפילו לא יכולתי לדעת אם מישהו שלח לי הודעה או לא, אלא אם כן לקראת סוף היום התחלתי לקבל טענות מדוע אינני משיבה.
מה זה משק"ץ? – ראשי תיבות לא מחמיאים במיוחד לחייל אחד שהגיע למדור בתור אקדמאי, אבל עוד לא עבר את בוחן בר-אור, ולכן לא היה ברור במדור אם הוא קצין או מש"ק. לו עצמו זה לא ממש שינה, כל עוד התאפשר לו להציץ למברקים לא לו. היום, אגב, הוא מכהן בדרגה גבוהה בצבאנו, ובזכותו אתם ישנים בלילה לבטח. או שלא.
 
ויהי היום, ויומיים, ושלושה… ואני מתחילה לשים לב לכך שכל הנמענים שלי מחמיצים לי פנים וירטואליות (אז עוד לא ידענו מה זה), כי לא החזרתי להם הודעות.
אמרתי לו: "משק"ץ, דיר בלק! לא קוראים מברקים של מישהו אחר".
אמר לי: "אבל אני סקרן".
אמרתי לו: "יש לך בעיה, תמצא לך חברים משלך".
אמר: "אבל זה מעניין אותי".
"אמרתי: "ראבק, גט א-לייף, עזוב את המחזרים שלי בשקט".
אוהוווו, מילת המפתח נאמרה. מחזרים. ובכן, מרגע זה לא היה לי שקט של נשימה. בשנייה הראשונה שקמתי מהכיסא לאיזו מטרה שהיא, מיד התביית עליו המשק"ץ עם כל הדקרון המגוהץ שלו.
 
החלטתי לעשות מעשה.
 
עליתי למעלה, שלוש קומות באוויר הצח בלי מעלית, 
נכנסתי אל חדרו של המומחה לטילים גרעיניים, ואמרתי לו: "ב', עשה טובה לחברה".
"אמר: "בשבילך – עד חצי המלכות".
אמרתי: "לא מלכות ולא נעליים. דבק אפוקסי אפשר?"
אפשר.
קיבלתי – הלכתי.
 
 
 
הגעתי לכיסא המרופט שלי, ומיד גיליתי שמישהו ישב עליו שנייה לפני כן, הוא עוד היה חמים. המשק"ץ בוודאי קרא את כל המברקים שלי לפני שהחליט לעלות לשק"ם.
לא התיישבתי על הכיסא, אלא פתחתי את שפופרת האפוקסי וטפטפתי מעדנות טיפה פה טיפה שם עד שהמושב היה זרוי בנקודות שקופות וצמיגיות.
סגרתי את השפופרת, וחזרתי אל מדור הטילים הגרעיניים, שם היו החברים שלי, שם חיכיתי עד שהדברים יקרו.
 
* ההמשך יבוא – ביום הכיפורים *

 

6 תגובות

  1. מירי פליישר

    מה ולא תיתני לנו להיות רציניים ביומכיפור?

  2. ולמה ביום כיפור דווקא?

    זה לא פר…אני צמה, מתפללת ומבקשת סליחה ומחשבותיי לא יהיובמקומן…

    • אך מכיוון שאת מבקשת כל כך יפה
      ומייצגת אותנו נאמנה בפנים שמים
      נבקש את הסליחה היום

© כל הזכויות שמורות להדס מטס