בננות - בלוגים / / סבתא כארז
שמורת מגדלי הבננות - הבלוג של הדס מטס
  • הדס מטס

    בערך מ-1968, שאז נולדתי, ועד סיום התיכון גדלתי בכפר ציורי וקסום (מילים אחרות ל"חור כמעט הכי נידח ביקום") להלן: השמורה.    יש לי 3 ילדים, ושותף לחיים שהוא גם שותפי בהוצאת הספרים אגס – המתמקדת בספרות נשים. בימים אלו ממש יצא לאור הכחול - ספר ניו זילנדי יפיפה על בחירה בלתי אפשרית של אישה בין אהבת גבר לאהבת ילדיה. לפני כשנה יצא לאור תאונת עבודה – ספר מתח שכתבתי.   העלילה נוגעת ביחסים המורכבים בין ילידי הארץ לעולים מרוסיה ובחיים הבודדים של הרווקות בעיר הגדולה.   הספר  מדגיש את האופן שבו בעידן הדיגיטלי שלנו מקום העבודה משתלט על חיי העובדים.   הרבה מתח, המון הומור.   ממש במקביל להולדת בתי הצעירה יצא לאור  הרומן הראשון שלי - "רבע עוף" המיוחד ב"רבע עוף" הוא גיבורה שמנה. הספר מלווה את רוית, אישה נאה ומצליחה, בהכנות לבר מצווה של בנה, בתוך מציאות אישית כואבת של הנשים השמנות, שרבות מהן חיות בינינו אך מעטים מתייחסים לקיומן.

סבתא כארז

 

ספתה של ש", שקוראים לה ספתה קלרה, היא לכאורה ספתה שגרתית למדי מייד-אין-בוקרשט, שחיה לה בעיר נמל דרומית ומבשלת שם גפילטע פיש. בהזדמנויות חגיגיות במיוחד אליעזר, הנכד שלה, מצליח לשכנע אותה גם להקפיץ איתו טקילה או שתיים. אבל בימים כתיקונם, ימי החול ולפעמים הבוץ, היא יושבת עם סבא בסלון וצופה בטלוויזיה, אופה אוזני המן וקרקפות, ופעם בשבוע עם החבר"ה משחקת קלפים. פעם אצלנו – פעם אצלם.
ספתה.
 
ערב אחד ספתה קלרה וסבא דוֹמְנוּ אירחו בסלון הצנוע שלהם את הדודים, דודה רגינה ובעלה סולומון זצ"ל (זה קרה לפני כמה שנים).
הדודים מתיישבים, הסבא מוחה את השולחן במפית, הספתה מביאה לשולחן פיסות עוגת לייקעח יבשות מהסוג שלוקחים לבית כנסת (כן, גם סבא וספתה של חילונים הולכים לפעמים לבית כנסת), מגישה תה עם סוכרזית, תה עם לימון, תה בחלב ותה בלי כלום.
סבא דומנו מחלק את הקלפים, דודה רגינה מנגבת את הזיעה מהמצח בממחטת מלמלה רקומה שנשארה לה כמנהג עוד בימים הרחוקים ההם בבוקרשט.
 
לפתע בזווית העין ספתה קלרה משגיחה בדלת הכניסה שנפתחת אט אט
ומן החריץ שנפתח מגיחה יד דקה וענוגה עדויה בגורמט כבד משקל למראה ובציפורניים ארוכות וצבועות. והיד מושטת אל הקולב, ועל הקולב תלויים המעילים של הדודים וארנקה של הדודה רגינה.
 
ספתה קלרה, בלי שאף אחד ישים לב, קמה ממקומה שעל הספה הלבנה המכוסה סדין כדי שלא יתלכלך מהאורחים שישבו קודם על הספסל של האוטובוס או על ספסל בגן הציבורי. בצעדים רכים וחרישיים של פנתר היא ניגשת אל דלת הכניסה
ו—תופסת את היד העדינה שכבר אחזה בכוח בארנקה של הדודה רגינה.
היא תופסת את היד, ומושכת אותה
ובעקבות היד מוכנסת אל הבית אחר כבוד מועט דמות צעירה של אישה בבגדים לא ישנים מדי. ובשיער צבוע, כך אמרה לי ספתה, למשעי – בפסים לאורך וגם לרוחב, ובגוני גוונים של מוריס הספר ממרכז העיר.
"הופה!" ככה הפסתה אומרת, עוקמת להיא את היד, משכיבה אותה על הרצפה, רוכנת אליה, תוקעת את הברך הזקנה שלה בבטן הרזה של ההיא, הופכת אותה, מפתלת לה את היד לאחור, ותוך כדי כך צועקת לסבא: "מוישה! לקרוא למשטרה! מיד! זה שודדת!"
 
הסבא נבהל. הוא מתחיל לשקשק. הדודים צועקים. הדוד סולומון זצ"ל אומר לה מהר לשחרר את השודדת לפני שהיא תביא איתה את כל הבַּנְדה שלה מאחריה.
ורק הדודה רגינה תופסת את הביצים שלה ביחד עם העשתונות ביד אמיצה אם כי מעט רועדת, באה, דופקת להיא בעיטה בראש עם הנעליים האורתופדיות שלה, ומתעניינת: "ככה יפה, מיידלע? ככה עושים?"
המיידלע מתחילה לבכות. מבקשת: "רק לא משטרה! יש לי ילדים קטנים בבית! ככה לא עושים!"
"ככה לא עושים את!" ככה אומרות לה הזקנות, בעוד שני הזקנים יושבים בצד על הספה ורועדים מפחד, ובינתיים לוגמים מן התה שלהם, כי חבל שהוא יתקרר.
ההיא עוד בוכה
הספתות מתייעצות זו עם זו
לוקחות את הטלפון
מחייגות
מנתקות
בסוף אומרות להיא:
"עכשיו אתה הולכת הביתה" (ברומנית זה בטח היה הולך להן יותר טוב. אבל מי מתחשב בספתות רומניות  שמגיעות לארץ הקודש? בזמנן מיד הלכו לחפש עבודה בסלילת כבישים. למי היה זמן לאולפן?).
ההיא בוכייה
מבקשת סליחה
ואומרת שיותר לא תבוא
"ובאמת סליחה
ואם את רוצה לצבוע את השיער
תלכי למוריס
תגידי שאני שלחתי אותך".
 
הספתות משחררות אותה
מנערות את האבק שכאילו דבק בידיהן מהמגע איתה
וחוזרות לשחק קלפים.
 
ברגע האחרון, אחרי שספתה קלרה מתיישבת על הספה,
סבא דומנו מבקש ממנה: "אולי תלכי לסגור את הדלת?"
 
 
 
 
 
 
* אבי גזונט. למישהו יש מושג מה זה? *

 

13 תגובות

  1. כתמיד כתיבה שנונה, מצחיקה וכייפית לקריאה..

    תודה
    יוסי

  2. הדס, אבי גזונט המשמעות של המילה: שתיהי בריאה.
    ונהניתי לקרוא את הסיפור.

  3. הספתות של תלאביב באוטובוסים משוק הכרמל הן היחידות שאפאחד לא התעסק אתן. תור או לא תור, היית זז הצידה בכבוד שלא תידרס בהסתערות עם הסלים לתוך האוטובוס. אביגזונט!

  4. סבתא זפתא
    ספתה נחמדה מאוד שהפכה במקום מסוים באמצע הסיפור לפסתה… נראה טעות כתיב.
    טעות פרידיאנית?
    מה אומר פרויד?
    כרגיל אחלה סיפור עם נופך של פעם.

  5. כישרון יש
    הומור נהדר
    הנושא אקטואלי
    והצחוק נישאר לי עדיין על השפתיים
    תמשיכי כך…

    • תמר, תודה רבה
      ספתה קלרה בזמן האחרון כבר לא כל כך צוחקת,
      ואם אזכיר לה את הסיפור
      אולי זה יותר ירגיז אותה מאשר יצחיק

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות להדס מטס