שמורת מגדלי הבננות – הבלוג של הדס מטס סופרת, עורכת, אישה ואם. לא עושה כלים

זוכרים את דוד חצקל והבת שלו הנשמה שגית? זוכרים את החתן הפולני שלו בְּרוֹך שעובד בגלידות? אז יש לו עוד בת אחת, חגית. חגית – לא רק שהייתה ילדה רעה מההתחלה ועשתה מה שבראש שלה כל תקופת הצבא ולאחר מכן אפילו הלכה ללמוד במכללה והמשיכה להיות ילדה רעה – מצאה לה בסופו של דבר בנדיט עיראקי. ועוד התחצפה לשכור איתו ...

    ביום שישי אחד, בדרך לארוחת צהרים באחוזת תזזית, עברנו בעיר הגדולה, ברחוב התבלינים. אנחנו נוסעים ברחובות הצרים בדרומה של העיר, ושין אומר לי: "שק בצל בעשר שקל". אני שואלת: "מה?" והוא עונה: "סתם, קראתי שלט". אמרתי "טוב".   לקח לא נכון את הפנייה, והגענו שוב לאותו מקום. אמר לי: "יש לך שוב הזדמנות אם את רוצה. שק בצל ...

היא כל כך אהבה לישון. יותר מכל דבר אחר בעולם היא אהבה לישון. אני כבר לא מדבר על עצמי. אין מה להגיד עליי. אבל אפילו התינוקת, אפילו המפה שהדודה שלה סרגה לה קרושה במסרגה אחת לכבוד החתונה שלנו, אפילו לא מכונת הכביסה שקיבלנו מתנה מההורים שלה. שום דבר לא היה אהוב או מקודש בעיניה יותר מלישון.   ביום שישי בצהרים היא הייתה ...

  לפני 8 שנים בדיוק היה הדבר, כשהשטרודלית בכורתנו חגגה שנתיים. רק ירדנו מכבש המטוס, בהשכמו של בוקר, וכבר אנחנו עומדים בתור לדרכונים. ושם עדיין האנשים בתור מדברים עברית, מחייכים לשטרודלית, ואני אומרת לעצמי: אנחנו עדיין בבית הקטן והחמים שלנו, זה לא העולם הגדול והמפחיד, זאת לא ניו יורק הקשה והאכזרית שבה לאפחד לוכפת מאפ'חד ואדם לאדם זאב.   לאט ...

באחד מסופי השבוע האחרונים הִצפּנו לעברה של השמורה. יש עניינים במשפחה, אתם יודעים. יום שישי, השעה מאוחרת אל תוך הצהרים ופקקי התנועה רבים. אנחנו כבר עייפנו ורעבנו ומה שמחנו לראות מרחוק, ממש מול סוכנות פורד החיפנית, את השיפודים המסתובבים של חאזן. אם כבר מגיעים צפונה. עצרנו בחריקת בלמים צוהלת. אני נשארתי בכרכרה כי הילדים נרדמו.   שאל כבוד הבעל: "הוצאת ...

ביום שמש חורפי אחד, כשהייתי אמא טרייה והיו לי שני סבים ושתי סבתות, ישבתי במחיצת שמריהו ויהלומינה מולידיי בבית קפה וחלקנו שטרודל תפוחים. אמרתי: ספתה כועסת על שאין לה תמונות עדכניות של התינוקת בשביל הוויטרינה. היא טוענת שלספתה השנייה אני נותנת יותר תמונות.   אמר האב: "אצלנו האיסלנדים תמונות זו סיבה למריבות ולמלחמות משפחתיות עקובות מצוּיְקה. כי אנחנו האיסלנדים, את ...