שמורת מגדלי הבננות – הבלוג של הדס מטס סופרת, עורכת, אישה ואם. לא עושה כלים

(זה ההמשך) באותו ערב, בעשר וחצי בערך, כהרגלי, פשטתי הקרינולינה, בעטתי את סנדלי עור הגדי, לבשתי בייבי-דול כתום עם קישורים, פרקתי העגילים, פירקתי את הבננה-ספליט בראש, סידרתי אבו-עגילה עם שני רולים בקדקוד, מרחתי שתי שליכטות קרם לילה להזנה מואצת של האפידרמיס, מוכנה לישון. יבוא – יבוא, לא יבוא – לא יבוא.   לקראת חצות שמעתי קול מנוע שקט של הפרייבט ...

    כמו רבים וטובים, גם לנו היה חלום צמוד-קרקע, ולפני 7 שנים הגשמנו אותו באזור השרון. אחרי הרבה אבוג'רס של פקקי תנועה אינסופיים ואינתיפאדה שהתחילה בחצר האחורית שלנו 3 חודשים אחרי שהתיישבנו שם, חזרנו לעיר הגדולה והמפויחת. אבל שלא תחשבו שהדשא של משפר הדיור תמיד ירוק: ערב אחד נכנס ש' הביתה נסער כולו: "את לא יודעת מה קרה!" מה ...

לינדה הייתה הסטודנטית הנשואה היחידה בשנה אלף. פישר איש ההייטק שלה סיפק לה לנטיס ושעות חברה ארוכות. לפעמים הוא הצטרף אליה לאירועים. לינדה בעיקר התפדחה: אנה, אניטה ואני כבר חושבות שבוע מה ללבוש. הציץ פישר בעלי  בתוכנייה בעיתון, החליט שגם הוא בא, רוצה לראות את ברי סחרוף. אמרתי לו: אין בעיה. אמר לי: אבל בבוקר אני עובד. אמרתי: אין בעיה. ...

בדיוק לפני 20 שנה (איך הזמן רץ כשנהנים), בחופשה בין שנה א" לשנה ב", הגענו לבה"ד 12 לטירונות. צ"רלי מהאפסנאות זרק עלינו שאריות מדים ששימשו בעברם מדי ב" של שבויים אחרי ששימשו בכבוד וביקר את חיילינו. וככה נדמינו לערמת סמרטוטים מהלכת ושמחנו מאוד על כך שגברים לא היו שם בנמצא. אתן לכם דוגמה לאופנת העילית הזאת:   כל אחת מאתנו ...

  ככה מצטלמים לתמונת מחזור באמריקה: כולם חבושים כובעי ינשוף, הבנות עירומות (כלומר באזור שרואים בתמונת פספורט) הבנים מעונבים, וכולם בלי יוצא מן הכלל עושים פרצוף של צ"יז ענקי ומראים את כל השיניים הקדמיות שלהם. איך זה היה אצלנו בשמורה?   בוקר אחד אני מגיעה לבית הספר, רואה במסדרון את הבנות של מגמת מזכירות עומדות בתור בכניסה לכיתה של מכונות ...

פעם, כשהייתי סטודנטית, נשלחתי מטעם "מן פאואר" ללשכתו של מנכ"ל משרד העבודה והרווחה (ככה קראו לה אז) אברהם בן שושן. המקום היה עלוב שבעלובים, עם פקידים ששותים תה כמו במערכונים על משרדי ממשלה, מעופש היה שם וגועלי בצורה שלא תיאמן. הבן אדם היחידי שהיה שם באמת בן אדם הייתה הגברת שאחראית לרווחת הנוער או הילדים. אלה שמה.   התפקיד גם ...

פעם, כשעוד היה לי משרד (לפני שבועיים), קיבלתי דואל מאיש אחד ששמו דוד. הוא כתב אותו בעברית באותיות של אנגלית, וזה היה ממש שבירת שיניים. שלחתי לו מכתב עם אטאצ'מנט, ובמכתב עצמו אורתי לו שלום, ושיפתח בבקשה את האטאץ'. וזהו. הלכתי לעיסוקיי השונים והמשונים, וכשחזרתי חיכתה לי הודעה במשיבון: וואלה את עלא כיפק. כבר למעלה מחמישים שנה שלא קראו לי ...

שמריהו ויהלומינה בילו חודש תמים בטקסס, לצורך ביקור שנתי אצל קרן, הבת הצעירה שלהם שנישאה לאיש הייטק. בין ביקור בקניון עם קרן ובין השתובבות עם הנכדים הם עשו גיחות קצרות ומהנות להרים הגבוהים יותר, לאגמים הרחבים יותר ולקניונים העמוקים יותר. ככה זה באמריקה, הכול יותר.   הגיעו יום אחד לאיזו עיירה נידחת, כמו שהם לא האמינו שיכול להיות באמריקע, עצרו ...

מסביב למדורה בשמורה, מה שהיום קוראים ברבקיו או מנגל, תלוי מאיזו שמורה באתם או מאיזו ספינת מעפילים ירדו זקניכם, הבשר מתלהט לו (פינג'אנים זה כבר מזמן לא זה) ומדברים על נפלאות הזמן. אמר שמריהו:   לפני שנים רבות כשסיימתי בהצטיינות את בית הספר התיכון, הלכתי לעבוד בדיש של בוטנים. אלה העבודות שהיו זמינות אז ליוצאי שמורות מכל מיני סוגים, כאלה ...