אין מנוס, כמעט שנה עברה, ועדיין לא סיפרתי לכם על הסדר שלנו. סיידר, זותומרת. להבדילו מהסדר של השנה שלפניו. סדר כמו שצריך, כלומר כמו שאנחנו רגילים, עם מתוק בדג ואפור בחרוסת. לפחות זה מה שהבטיחו לנו. אחרי שהתגברנו על הפקקים והגענו, השולחן כבר היה ערוך, הנשיקות מוכנות בפתח, וכל אחד צריך לעבור דרך סוללה של נשיקות וחיבוקים. ואדון האחוזה ...

  אז זהו, שהגענו לארוחת חג באחוזת תזזית בלי להתריע מראש שזו ארוחת חג (הם התכוונו לסעוד בהרכב מלא כמו ארוחת יום שיש בצהרים רגילה. לבשתי את בגדי השבת שלי – חליפת מכנסיים שלא יסולאו בפז וז'קט ששווה את משקלו בזהב, בוורוד עשן עם משבצות אה-לה אינספקטור קלוזו. הריצו מהר את ענתי להביא את סבא וספתה. הריצה מהר גבירת האחוזה ...

        מלפפונים, עגבניות, תפוחי אדמה, אפרסקים, עירית, בזיליקום, רוקט,  אבטיח, מלון, פיתות, פטריות. זאת הרשימה. הגענו בסוף עם חצי ממנה הביתה, כי כמובן שכחנו אותה בבית. מצד שני, קנינו כמה דברים שלא חשבנו עליהם, אז המאזן יחסית שלם. הלכנו, הלכנו, ובכל רגע השקיות נעשו כבדות יותר, והקטנה כנ"ל, והשוק נעשה צפוף, אבל עדיין צבעוני וססגוני בריחותיו. ש" אמר ...

  ספתה של ש", שקוראים לה ספתה קלרה, היא לכאורה ספתה שגרתית למדי מייד-אין-בוקרשט, שחיה לה בעיר נמל דרומית ומבשלת שם גפילטע פיש. בהזדמנויות חגיגיות במיוחד אליעזר, הנכד שלה, מצליח לשכנע אותה גם להקפיץ איתו טקילה או שתיים. אבל בימים כתיקונם, ימי החול ולפעמים הבוץ, היא יושבת עם סבא בסלון וצופה בטלוויזיה, אופה אוזני המן וקרקפות, ופעם בשבוע עם החבר"ה ...

הצאר ניקולאי נכנס למשרד, אומר לכולם בוקורטוף. ככה, עם הפה מכווץ ככה, שהכול בחולם. בצהרים הוא בא לקפיטריה, אומר לפולה בוקורטוף, מתיישב לאכול ואומר לכולם בוקרטוף.אניטה מהינה לתקן אותו: "הצאר ניקולאי, או שתגיד בתיאבון או שתגיד צהרים טובים, הרע במיעוטו יהיה שתגיד בוקר טוב. אבל למה בוקורטוף?"   הצאר ניקולאי קושר מטפחת בד לבנה סביב צווארו, שלא יטפטף לו המיץ ...

מכירים את הצירופים המצחיקים האלה, בסגנון חוף-בננה-ביץ" ורשת-האינטר-נט? הנה עוד אחד: משה, הבחור שהעברתי לו חפיפה, סיפר שההורים שלו חזרו מלאי השתאות מטיול בארצות הברית, בעיקר מהגרנד-קניון-הגדול.   אז זהו, שהגרנד קניון בחיפה הוא באמת גדול, ויש בו חנות גדולה מאוד של סטימצקי. שם אני אתארח ביום שישי הבא, במסגרת אירועי חג הספר*: אפגוש קוראים וקוראים-לעתיד, ואחתום על ספרים (**), ...

  יום אחד התקלקל לנו המיקסר. על אף שזה היה מרגיז, זה היה די הגון מצדו ללכת לעולמו בעיתוי זה, שכן הוא כבר היה שבע ימים, ומראש לא עלה הרבה. כמה תלושי חג לפני עידן ועידנים. מה עושים?   יש מיקסר יד, או בלנדר יד, מכירים? – כמו מקל חשמלי, נאמר. השתמשנו בו בתור מיקסר לבצק ולדברים מסיביים דומים. אולי ...