בדיוק לפני 20 שנה (איך הזמן רץ כשנהנים), בחופשה בין שנה א" לשנה ב", הגענו לבה"ד 12 לטירונות. צ"רלי מהאפסנאות זרק עלינו שאריות מדים ששימשו בעברם מדי ב" של שבויים אחרי ששימשו בכבוד וביקר את חיילינו. וככה נדמינו לערמת סמרטוטים מהלכת ושמחנו מאוד על כך שגברים לא היו שם בנמצא. אתן לכם דוגמה לאופנת העילית הזאת:   כל אחת מאתנו ...

  ככה מצטלמים לתמונת מחזור באמריקה: כולם חבושים כובעי ינשוף, הבנות עירומות (כלומר באזור שרואים בתמונת פספורט) הבנים מעונבים, וכולם בלי יוצא מן הכלל עושים פרצוף של צ"יז ענקי ומראים את כל השיניים הקדמיות שלהם. איך זה היה אצלנו בשמורה?   בוקר אחד אני מגיעה לבית הספר, רואה במסדרון את הבנות של מגמת מזכירות עומדות בתור בכניסה לכיתה של מכונות ...

פעם, כשהייתי סטודנטית, נשלחתי מטעם "מן פאואר" ללשכתו של מנכ"ל משרד העבודה והרווחה (ככה קראו לה אז) אברהם בן שושן. המקום היה עלוב שבעלובים, עם פקידים ששותים תה כמו במערכונים על משרדי ממשלה, מעופש היה שם וגועלי בצורה שלא תיאמן. הבן אדם היחידי שהיה שם באמת בן אדם הייתה הגברת שאחראית לרווחת הנוער או הילדים. אלה שמה.   התפקיד גם ...

פעם, כשעוד היה לי משרד (לפני שבועיים), קיבלתי דואל מאיש אחד ששמו דוד. הוא כתב אותו בעברית באותיות של אנגלית, וזה היה ממש שבירת שיניים. שלחתי לו מכתב עם אטאצ'מנט, ובמכתב עצמו אורתי לו שלום, ושיפתח בבקשה את האטאץ'. וזהו. הלכתי לעיסוקיי השונים והמשונים, וכשחזרתי חיכתה לי הודעה במשיבון: וואלה את עלא כיפק. כבר למעלה מחמישים שנה שלא קראו לי ...

שמריהו ויהלומינה בילו חודש תמים בטקסס, לצורך ביקור שנתי אצל קרן, הבת הצעירה שלהם שנישאה לאיש הייטק. בין ביקור בקניון עם קרן ובין השתובבות עם הנכדים הם עשו גיחות קצרות ומהנות להרים הגבוהים יותר, לאגמים הרחבים יותר ולקניונים העמוקים יותר. ככה זה באמריקה, הכול יותר.   הגיעו יום אחד לאיזו עיירה נידחת, כמו שהם לא האמינו שיכול להיות באמריקע, עצרו ...

מסביב למדורה בשמורה, מה שהיום קוראים ברבקיו או מנגל, תלוי מאיזו שמורה באתם או מאיזו ספינת מעפילים ירדו זקניכם, הבשר מתלהט לו (פינג'אנים זה כבר מזמן לא זה) ומדברים על נפלאות הזמן. אמר שמריהו:   לפני שנים רבות כשסיימתי בהצטיינות את בית הספר התיכון, הלכתי לעבוד בדיש של בוטנים. אלה העבודות שהיו זמינות אז ליוצאי שמורות מכל מיני סוגים, כאלה ...

  אחותי, לפני שהתחילה את סדרת הלידות שלה, עבדה בגן אירועים. וזה מה שהיא סיפרה לי פעם, לפני ט"ו באב:   היינו בתערוכה בנמל תל אביב. תערוכה של כל מיני עסקים כאלה של שמחות. מ–צלמים ומאפרים ועד– אולמות ומוכרים של נעלי לקה. כל מה שאת מעלה בדעתך שקשור לשמחות. ושתדעי, אצלנו בתחום אין כזה דבר. אם בא מישהו מתעניין, גם ...

    זוכרים את הסיפור של אשר ברש "שלושה שאכלו"? אז אנחנו היינו ארבעה, וזה לא היה ביום הכיפורים, אלא בערב אחד באמצע השבוע, אחרי שהמרצה הטיל עלינו להגיש עבודה משותפת: אלינור שגרה בוורסאי עילית בארמון אמיתי (שם ישבנו), הלל הירושלמי, איגור ואני. אחר כך הגיע גם ערן, אז גם הוא לקח ביס.   איחרתי בכמה דקות. אני מצלצלת במצילת ...