ארכיון כותב: הדס מטס

שחור זה יפה

  לפני 8 שנים בדיוק היה הדבר, כשהשטרודלית בכורתנו חגגה שנתיים. רק ירדנו מכבש המטוס, בהשכמו של בוקר, וכבר אנחנו עומדים בתור לדרכונים. ושם עדיין האנשים בתור מדברים עברית, מחייכים לשטרודלית, ואני אומרת לעצמי: אנחנו עדיין בבית הקטן והחמים שלנו, זה לא העולם הגדול והמפחיד, זאת לא ניו יורק הקשה והאכזרית שבה לאפחד לוכפת מאפ'חד ואדם לאדם זאב.   לאט ...

קרא עוד »

זה גבר זה?

באחד מסופי השבוע האחרונים הִצפּנו לעברה של השמורה. יש עניינים במשפחה, אתם יודעים. יום שישי, השעה מאוחרת אל תוך הצהרים ופקקי התנועה רבים. אנחנו כבר עייפנו ורעבנו ומה שמחנו לראות מרחוק, ממש מול סוכנות פורד החיפנית, את השיפודים המסתובבים של חאזן. אם כבר מגיעים צפונה. עצרנו בחריקת בלמים צוהלת. אני נשארתי בכרכרה כי הילדים נרדמו.   שאל כבוד הבעל: "הוצאת ...

קרא עוד »

שולחנו של סיפור (או סיפורו של שולחן, אם אתם מתעקשים)

ביום שמש חורפי אחד, כשהייתי אמא טרייה והיו לי שני סבים ושתי סבתות, ישבתי במחיצת שמריהו ויהלומינה מולידיי בבית קפה וחלקנו שטרודל תפוחים. אמרתי: ספתה כועסת על שאין לה תמונות עדכניות של התינוקת בשביל הוויטרינה. היא טוענת שלספתה השנייה אני נותנת יותר תמונות.   אמר האב: "אצלנו האיסלנדים תמונות זו סיבה למריבות ולמלחמות משפחתיות עקובות מצוּיְקה. כי אנחנו האיסלנדים, את ...

קרא עוד »

ועוד אחד ברב-קומתי

  יום אחד פנו השכנים ממול אל לינדה ואל פישר איש ההיי-טק, וביקשו שהם יבואו להשקות להם את העציצים כשהם נוסעים לטורקיה. ובאותה הזדמנות, ולא פחות חשוב, שישגיחו להם על הדגים. לא צריך לשעשע אותם יותר מדי. רק פעם ביומיים לפורר להם את הדג-לי במים. אמרו פישר ולינדה בסדר. מה כבר יכול להיות.   ההם עלו למטוס בלב קל,  ולינדה ...

קרא עוד »

כדת וכלוט

בעבודה החדשה של לינדה בלנטיס צריך להתלבש טיפ-טופ. כולם באים בערב לעבוד. רק השף ז"וז"ואל, שהוא גם בעל הבית, בא גם בבוקר, לראות שהכול בסדר. ערב אחד כשלינדה הגיעה לעבודה היא ראתה את השף ז"וז"ואל מסתובב באזור קבלת הפנים בפרצוף מודאג מעל הסיגריה.   שאלה אותו לינדה: "היי, ז"וז"ו (זה השם שלו באמת. הז"וז"ואל זה רק בשביל הברושורים), למה נפלו ...

קרא עוד »

טוב שכן קרוב

כשלינדה בלנטיס התחתנה עם פישר איש ההייטק היא נאלצה לעזוב את השמורה. הם רכשו להם במיטב מתנות החתונה והמשכנתא דירה ככל הדירות עם שלושה חדרים ברב-קומתי כרוב הרבים, בשכונה חדשה במרכז. נקרא לה "גני זרביב". שם הם גרו בקומה ככל הקומות (שישית, אם אתם מתעקשים).   ביום קיץ אחד הגיעה לינדה באפור (אז היא עוד נסעה בסיטרואן) אל בניין המגורים ...

קרא עוד »

הכטשיטסו מסתדר

תקציר הפרקים הקודמים: הכטשיטסו לא עובר בר-אור (בלשון העם: ברור) ולכן הוא נידון ל"סדרה". הסדרה הזאת מיועדת לבטטות שבבטטות שבקציני ישראל, וכללה בעיקר דגשים, טיפים והרצאות על פעילות גופנית ותזונה נכונה. הכטשיטסו, שאצלו הראש עבד הרבה יותר ובנאמנות רבה יותר מאשר הגוף, היה יושב בהרצאות וקולט הכול, וכמו מכונה משומנת ושמנמנת היטב, היה חוזר לדירתנו הצנועה, ועל שולחן ארוחת הרב ...

קרא עוד »

הכטשיטסו מדלג על בוחן בר-אור

  חירות המשורר מאפשר לי לדלג בנונשלנטיות על פני כל מיני מקומות, ובעיקר זמנים, שלא כיף להיזכר בהם (לא כל שכן להיות בהם). אז הנה אני מדלגת במקום ובזמן לאי שם במרכז הארץ – ליתר דיוק בגבעתיים – שם שכרנו דירה בתום הקורס: תמי, הכטשיטסו ואני. עכשיו עוד הקדמונת כי אינן ברירה, והפעם הנושא הוא: בר-אור.   בר-אור, או בשמו ...

קרא עוד »

הכטשיטסו (הקדמה)

מרילה ואני, שתי עתודאיות חנוניות, לפחות כך החתימו על הפרצוף שלנו בבקו"ם, סיימנו קורס קצינות, והגענו בגאווה, עם סיכת מם-מם ממורקת על הצווארון, לבסיס צפוני אחד, ונזרקנו ישירות לתוך קבוצה עוינת של צוערים וצוערות אפורי מדים ומצוחצחי סיכה אף הם.   מכל הקבוצה, רק אחד היה אלינו נחמד ומחייך. הוא הציג את עצמו בשם אל"ף, ומאותו רגע לא הפסיק לפטפט ...

קרא עוד »

כנפיים

בערב שבת ביקרנו באחוזת תזזית. פגשנו את דודה עמנואלה. היא מיד שאלה "את התמונות של הנכדים שלי ראית?" ועניתי כמתבקש: "לא ידעתי שיש לך נכדים. כל כך צעירה את נראית" (זה הדור החדש של הספתות, שמחייבות לומר להן משפטים כאלה). הוציאה עמנואלה אלבום קטן ומתקפל ובתוכו – במאה ואחת פוזות – שני תינוקות זהובי פלומה. היא העבירה את האלבום לכולם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות להדס מטס