בננות - בלוגים / / בימים הראשונים
שיא הרגש
  • יהודה ויצנברג ניב

    במהלך השנים פורסמו שירי במרבית כתבי העת הספרותיים, במוספי הספרות של העיתונים היומיים ובאתרי יצירה שונים באינטרנט, חלקם תחת שם-עט. ספרי האחרון, השישי במספר, "בעצם באתי רק לדבר" (הוצאת אבן חושן) , יצא לאור בשלהי 2012, לאחר פסק-זמן ממושך.  נולדתי בישראל בשנת 1952, דור שני לשואה. עוסק בתחום הבנקאות מזה שנים ומשמש בתפקידי ניהול באחד הבנקאים המסחריים המובילים בארץ. להלן רשימת ספרי : "בראש הזיכרון ההפוך" (עקד תשל"ה), "ימים על ימי מלך" (מסדה תשל"ט, בעריכת המשורר אמיר גלבוע –פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה), "ברזל באה נפשו "(ספרית פועלים תשמ"ה, בעריכת המשורר נתן יונתן – פרס אקו"ם ליצירה שהוגשה בעילום שם), "בנק, שם זמני" (ספרית פועלים תשמ"ז, בעריכת המשורר נתן יונתן – מענק מטעם קרן תרבות חיפה), "מלה טובה "(ספרית פועלים תש"ן בעריכת המשורר נתן יונתן - מענק מטעם קרן ת"א לספרות ואמנות). "בעצם באתי רק לדבר" (הוצאת אבן חושן)

בימים הראשונים

בימים הראשונים

טולטל עמנו בטנק ספר תנ"ך,

התנ"ך הקטן עם כריכת הפלסטיק השחורה

שקיבלתי ב"השבעה", במצדה.

 

מחזיק באמונה תמימה שיגונן עלינו

הנחתיו, בסמוך אלי, בשקע שבין דופן הצריח

לבין "בקר תותחן".

 

את המשך הארועים אני כבר לא כל כך זוכר,

אבל ביום השלישי כשעלה הטנק על מוקש ופרס זחל

ונאלצתי לעזבכם כדי להחליף תותחן

בטנק אחר,

 

לקחתי עמי בחפזון רק כמה חפצים בסיסיים:

את ה"עוזי" שלי, ואת שק השינה שלי, ואת התנ"ך הקטן

בכריכת הפלסטיק השחורה, שקיבלתי

ב"השבעה" במצדה.

 

למחרת, נפגע הטנק מ"סאגר" ועליתם בלהבות.

רק אני שרדתי.

 

9 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    אתה מדבר על יום כיפור. זה ברמה או בסיני? מג"ח או שוט קל?
    אני מנחש שזה היה בסיני.

    • יהודה ויצנברג ניב

      אכן.
      יום כפור.
      סיני – אזור המיתלה.
      מג"ח – "גוזניק" בלע"ז.
      חג עצמאות שמח!

      • שמעון מרמלשטיין

        אז… כמו שחששתי, אני מגלה לך סוד נורא.
        רוב האנשים, הלוחמים לא יודעים את זה. אבל זאת האמת, שהגעתי אליה באקראי.

        במסגרת הרומן הלא נגמר שאני כותב על יום כיפור (התגייסתי שלושה חודשים אחרי המלחמה, לגולני) ביצעתי תחקירים מקיפים. קראתי את דו"ח אגרנ"ט שבע פעמים (את החלק העוסק ביומיים הראשונים ללחימה ברמה) חלק גדול מהאנשים שנלחמו שם בעלי עיטורי העוז, הגבורה וכל השאר, אמרו שאני יודע יותר טוב מהם מה קרה שם, כמעט בכל רגע. ביממה הראשונה והשניה.

        בזמן השנים השקטות בסיני שבין ההתשה ליום כיפור, התרחשו קרבות יום, שקרוא להם "יום קרב" ברמת הגולן, כך מדי פעם ופעם. עלו ונלחמו, על כל פגיעה בטנק סורי הייתה מוכרזת מילת הקוד "שמפניה" שתורמה לשמפניה אמיתית (היו ארגזי שמפניה בקרור שחיכו לרגע)שם. יום אחד, נתקלו לראשונה בטיל הסאגר ופיתחו תרגולות בחטיבה 188 (ברק) שגם אולי הועברו לחטיבה 7 (הייתה תחרות בין שתי החטיבות) עקב כך הפכה חטיבה 188 למיומנת כמעט יחידה בלחימה בכלל ובהתנהלות מו סאגרים בפרט. משום שהחזיקה את הקו ברמה.
        הנוהל היה צריך להתבצע בזוגות של טנקים שיש ביניהם מרחק מסוים. אחד יורה (והופך לפעמים לאפוף אבק) והשני לא יורה ומתריע על ירי של סגאר שמספיק לשניהם לסגת לאחור, לעמדה מוגנת ולפעמים גם לנסות ירי לכיוון חולית הסאגר.
        את התשובה הזאת קיבלתי מלוחמים ביחידה, כששאלתי, איך לא שמעתי שחטפתם סאגרים?

        רגע אמרתי, אתם רוצים להגיד לי שהייתה לכם תורת לחימה בנושא. כן, הם ענו לי.אחרי כל ימי הקרב האלה.

        וה … וה …התחלתי לגמגם, לא העברתם את התרגולת ליחידות אחרות. לפיקוד, למטכ"ל?

        לא.. לא … הם גמגמו בחזרה. אנחנו היחידים שנלחמנו בשנים ההם בין 70 ל-72

        זהו זה הסוד הנורא, בדרך הביתה אחרי השיחה הזאת חשבתי, כמה מאות שיריונרים וחיילים אחרים היו כיום בחיים אם התרגולת שלהם הייתה מועברת לכל הצבא.

        פשוט לא חשבו על זה. ובזמן פרוץ המלחמה
        לא היה זמן לדברים האלה, אלה נלחמו על חייהם וגם אלה.

        • נעמה ארז

          זה הדבר הכי מטלטל ששמעתי על המלחמה ההיא.

          • שמעון מרמלשטיין

            אחרי שכתבתי. הלכתי לגוגל, לחפש שלא טעיתי.
            מתוך הערך : פרש- התמודדות עם טילי הסאגר במלחמת יום כיפור אוחריה:

            ——————————————————————————–

            ראוי לציון שב-71' נערך בגבול הצפון יום קרב שבמהלכו הפעילו הסורים טילי סאגר ושמל כנגד רמפות שריון שאויישו בידי חטיבת מילואים בתע"מ.
            המילואימניקים דווקא תיפקדו יפה ופגעו בטנקים סורים ובעמדות נ"ט ולמדו לנצל את זמן המעוף האיטי של הטיל ולזהות יציאות שלו.
            למרבה הצער לא נראה שמישהו דאג להטמיע את המסקנות של אותו יום.
            במנגל ביום העצמאות לפני מספר שנים סיפר חבר של הוריי, שהיה גנן ב-460 כשפרצה המלחמה, שאיש לא דיבר על איום הטילים אך שחומר מודיעיני וכן מידע תורתי להתמודדות עם הסאגרים היה קיים בספריית הבסיס.
            לפי סיפורו הגדוד שלו ירד בשיירה עורפית על זחלים לסיני ובלילה הם התחילו לחטוף פגיעות מסאגרים שטיווחו לפי הפנסים שלהם שדלקו מאחר והיו בתנועה מנהלתית.
            לדבריו איש לא ידע בכלל מה יורים עליהם ורק כשראה את התיל של הטילים מונח על הצריח והסיפון הבין שמדובר בטילי נ"ט.

          • יהודה ויצנברג ניב

            לשמעון,
            מלחמת יום כפור, תפסה אותי חצי שנה לפני השחרור מסדיר (חטיבה 401 אוגדה 252).
            משך השנתיים וחצי ששרתתי כטנקיסט בסיני, לא טרח אף אחד ליידענו לגבי קיומה של תרגולת "סאגר".
            הסגארים והשמלים שימשו כנשק שובר שיוויון מבחינת המצרים.לא ידענו במה מדובר ביומיים הראשונים.
            כמחצית מן המחזור שלי(כאלה שעשיתי אתם טירונות, צמ"פ, מטק"ים) נפל/נפצע במלחמה הארורה ההיא.
            לגבי חט' 188 – עם כל הצער שבדבר,נראה שהתרגולת לא כל כך עזרה להם בשעת האמת.
            הם רוסקו כבר ביומיים הראשונים…
            "…כמה מאות שיריונרים וחיילים אחרים היו כיום בחיים אם התרגולת שלהם הייתה מועברת לכל הצבא…" –
            הוי שמעון, חטפת את המלים מפי.

          • שמעון מרמלשטיין

            הם רוסקו כבר ב 24 השעות הראשונות
            היחס היה אחד ל15 , יחס לא מוכר במערכות צבאיות.
            בחטיבה 188 היו פחות ממאה טנקים.
            מולם היו 3 דיווזיות סוריות משורינות :
            7,9,5 משהו המתקרב ל1500 טנקים.
            בשעה שתיים בצהריים לאחר שהמח"ט, סמח"ט וקצין האגם נהרגו, לא היה מי שיפקד.

            יה, יה (יורם יאיר ) מג"ד החי"ר של הגזרה הדרומית צעק נואשות, בין הסורים לכנרת אין אפילו טנק אחד. ממולו היו כוחותיו של עקיד (בריגדיר) ואליד חמדון מחטיבה 49 של הדווויזיה הסורית החמישית, עם טי62. הם חתכו את הרמה מהבוקר כמו בסכין ופצפצו את המבנים של רמת מגשימיםוהיו בדרך לאל-על. ומשם לכנרת.
            פעם ראשונה מאז 48- שחלקים ממדינת ישראל היו אמורים לפול בידי האויב.
            אז עלו כמה טנקים ראשונים של אל"מ רן שריג(לא ההוא מרמזור) נדמה לי מחטיבה 9 שנסעו על שרשראות מכורדני ומהצד השני טנקים של חטיבה 679 של אורי אור ותפסו את הסורים באש צולבת.
            פשוט עניין/ תזמון של כמה דקות או רבע שעה וכל ההיסטוריה הייתה קצת אחרת.

            איך אמר לי אחד מהלוחמים שם, אתה משמיד 15 טנקים סורים והטנק הסורי ה-16 פוגע בך. מה שלא עשינו, הלכנו והושמדנו.

  2. אביטל קשת

    חזק.

  3. נעמה ארז

    האמונה הוכיחה את עצמה?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליהודה ויצנברג ניב