שיא הרגש משורר
הַבֹּקֶר חָזַרְנוּ
מִטְּבֶרְיָה.
הַמִּזְוָדוֹת מֵאָחוֹר חָרְקוּ
עִם כָּל תְּזוּזָה.
מְחַפֵּשׂ לַשָּׁוְא
אֶת עֵינַיִךְ בַּמַּרְאָה שֶׁמֵּעַל הַנֶּהָג,
הֵצַצְתִּי בִּגְנֵבָה לְעֶבְרֵךְ,
עֵינַיִךְ הַיְרֻקּוֹת,
חֲתוּמוֹת בְּמַבָּע קָשֶׁה,
עָקְבוּ בְּמַבָּט זְגוּגִי אַחַר
פִּתּוּלֵי הַדֶּרֶךְ.
בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַנְּסִיעָה
אֲנִי שׁוֹאֵל עַצְמִי מַה קָּרָה,
מַדּוּעַ לַעֲזָאזֵל הִפְסַקְתִּי
לְהַשְׂבִּיעֵךְ רָצוֹן?
שאלה קשה. שאלה קשה מאוד.
השיר כתוב בהרהורים מדויקים והדובר מגיע לשאלה בשורה ובשנייה הנכונות. בעיקר: בלי רגשנוּת.
תודה!
אתה מנגן היטב על מיתר הזוגיות השבורה. הנשברת. לרסיסים.
הבית הראשון מצוין. הוא שיר מושלם בפני עצמו.