חֶטְאֵנוּ הַקַּדְמוֹן
הוּא אוּלַי חֵטְא הַפְּרִישָׁה
הַמֻּקְדֶּמֶת לִישֹׁן.
פְּנִיּוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת
הֵן כְּמוֹ בְּעָגַת אֲסִירִים:
נְקִישׁוֹת קְצוּבוֹת-מֻסְכָּמוֹת
עַל הַדֹּפֶן הַמתוחה שֶׁל בטנך.
הָעִנְיָן נָעוּץ אוּלַי בְּכָךְ
שֶׁבְּמִקְצָת הַשָּׁעוֹת שֶׁאָנוּ יַחַד
אֲנִי מְנַסֶּה לִפְרֹעַ לַשָּׁוְא
אֶת חֶשְׁבּוֹן הָרְגָעִים
הַחֲסֵרִים.
כנוּת טוטאלית.
מעוררת מחשבות, זיכרונות.
תודה, יהודה.