שיא הרגש משורר
וּפֵשֶׁר הַמִּלִּים
הוּא פִּשְׁרָם הַמְרַתֵּק
שֶׁל הַמַּעֲשִׂים.
כְּמוֹ לְהִתְעוֹרֵר
וְלִשְׁטֹף אֶת הַפָּנִים,
לְצַחְצֵחַ אֶת הַשִּׁנַּיִם,
לְהַטְפִּיחַ אֶת הַשֵּׂעָר בְּמַיִם.
לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר לַבַּנְק,
לַחֲזֹר בָּעֶרֶב וּלְהִוָּכַח אֵיךְ הַחַיִּים נוֹזְלִים
מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת.
יפה השיר , מזדהה איתו
אהבתי את השיר ואת האירונייה העצמית (על הבנקאי)
אבל לפעמים אני חושבת שהמילים יוצרות את המעשים. בעיקר כשהחשיבה היא במילים…
החיים אכן נוזלים מבין האצבעות. שיר שמעורר הזדהות.
עפרה
מעין חזרה לעולם של תחילת המילים, תחילת הדיבור – עוד לפני כן.
המעשה המחפש שֵׁם. מילה. כי לא דַי בעשייה.
תודה, יהודה. בנוסף לטקסט/שיר קיבלתי חומר למחשבה.