בננות - בלוגים / / בימים האחרונים
שיא הרגש
  • יהודה ויצנברג ניב

    במהלך השנים פורסמו שירי במרבית כתבי העת הספרותיים, במוספי הספרות של העיתונים היומיים ובאתרי יצירה שונים באינטרנט, חלקם תחת שם-עט. ספרי האחרון, השישי במספר, "בעצם באתי רק לדבר" (הוצאת אבן חושן) , יצא לאור בשלהי 2012, לאחר פסק-זמן ממושך.  נולדתי בישראל בשנת 1952, דור שני לשואה. עוסק בתחום הבנקאות מזה שנים ומשמש בתפקידי ניהול באחד הבנקאים המסחריים המובילים בארץ. להלן רשימת ספרי : "בראש הזיכרון ההפוך" (עקד תשל"ה), "ימים על ימי מלך" (מסדה תשל"ט, בעריכת המשורר אמיר גלבוע –פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה), "ברזל באה נפשו "(ספרית פועלים תשמ"ה, בעריכת המשורר נתן יונתן – פרס אקו"ם ליצירה שהוגשה בעילום שם), "בנק, שם זמני" (ספרית פועלים תשמ"ז, בעריכת המשורר נתן יונתן – מענק מטעם קרן תרבות חיפה), "מלה טובה "(ספרית פועלים תש"ן בעריכת המשורר נתן יונתן - מענק מטעם קרן ת"א לספרות ואמנות). "בעצם באתי רק לדבר" (הוצאת אבן חושן)

בימים האחרונים

 

 בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים
אֲנִי קוֹרֵא אֶת "שׁוֹטְטוּת" שֶׁל וַלְטֶר בִּנְיָמִין.

הָאֱמֶת לוֹמַר,
רִשְׁמֵי נוֹסְעִים וְנַוָּדִים, דֶּרֶךְ הִתְבּוֹנְנוּתָם, תֵּאוּרֵיהֶם,
מָשְׁכוּ אוֹתִי כִּבְחַבְלֵי-קֶסֶם
מֵאָז וּמִתָּמִיד.

יוֹתֵר מִכֹּל קָסַם לִי מֵמַד הַתְּנוּעָה: נָסְעוּ וְכָתְבוּ,
הִפְלִיגוּ וְרָשְׁמוּ, רָכְבוּ וְתֵאֲרוּ, הָלְכוּ וְדִבְּרוּ, נָדְדוּ וְסִפְּרוּ.
בֵּין שֶׁהָיוּ מְגַלֵּי-אֲרָצוֹת
מְרֻפְּטֵי-לְבוּשׁ

וּבֵין שֶׁהֶעֱדִיפוּ לְאַחַר גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן
לַחְזֹר לְמִשְׂרָדָם בָּרֶגֶל, עֲנוּבִים וּמַדִּיפִים מֵי-קוֹלוֹן
עַל הַמִּדְרָכוֹת שׁוֹתְתוֹת הַמַּיִם
שֶׁל רְחוֹב רַיְנֶס בְּתֵל-אָבִיב.

 

 

 

3 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    זה ממואר
    שפיצלת את שורותיו בנוסח לירי.
    טקסט יפה שמדבר על שוטטות (כיום זה בלתי אפשרי. כמעט)

    הפואנטה בסוף נותנת את הכוח לכתוב.
    הבחירה בין שוטטות לעבודה סיזיפית. מעונבת. מחופה במי קולון (תנסה בלי עניבה. תראה אם זה עובד. כלומר משחרר)
    ועוד על המדרכות ריינס בתל אביב שותתות המים (ריינס זה מסוג הרחובות. כנראה בגלל שפוע חריף מהמרכז אל עבר שולי המדרכה) שבו אתה חוטף שפריץ מהמכוניות הנוסעות בגשם. שפריץ שתמיד מלווה בקללה. לנהג. לאלוהים. למי שהניח את האבן הראשונה לעיר הזאת.

    מארק זבאלד. כל כתביו הם שוטטות. במקומות בהם בני אדם עזבו נטשו. או שהמקום נטש אותם.

    • שמעון מרמלשטיין

      וכמובן שכחתי לציין שריינס. מזכיר את ריינוס. כלומר את נהר הריין. שבימים קשים של גשם ממלא את כל הרחובות. המתחזים אליו ללא בושה.

  2. מאד התחברתי לדבריך.אישית אני מאד אוהבת את הספר "שוטטות"של וולטר בנימין.

    עפרה

השאר תגובה ל שמעון מרמלשטיין ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליהודה ויצנברג ניב