שיא הרגש משורר
ילד בוכה
מעביר בי פחד.
הפחד הזה
בלתי ניתן למישוש,
הוא מעיר אצלי את הגוף
ועושה בי מערבולות.
אני אדם
שניזון מפחד.
כל פעם שהרוח מייבבת
בין התריסים אני מדליק את האור
בחדרי במרפסת ויושב
לכתוב שירים.
שיא הרגש
ילד בוכה
מעביר בי פחד.
הפחד הזה
בלתי ניתן למישוש,
הוא מעיר אצלי את הגוף
ועושה בי מערבולות.
אני אדם
שניזון מפחד.
כל פעם שהרוח מייבבת
בין התריסים אני מדליק את האור
בחדרי במרפסת ויושב
לכתוב שירים.
מאוד קשה "הילד הבוכה". אולי בעיקר כשהילדים , 2 החיילים שנהרגו, כבר לא מפחדים מכלום.
לא יודעת להסביר איך חנק אותי השיר מבכי פנימי. גם נזכרתי בציור המפורסם שנמכר בתחנה המרכזית בשנות ה60 70…קראו לו " הילד הבוכה".
וההתכנסות במרפסת, לכתוב שירים- כי מה נותר לעשות עם הפחד, מהבכי של הילד/ה הפנימי שלנו..
שיר נוגע ויפה.