שיא הרגש משורר
מִן הַנִּמְנָע
שֶׁלֹּא לָחוּשׁ
אֵיךְ הָאָבִיב הַמִּתְעוֹרֵר
מִתְעַרְסֵל בָּאֲוִיר.
הָרוּחַ הַמְּלוּחָה
הָעוֹלָה מִן הַיָּם מַכְשִׁירָה
לְשִׁמּוּשׁ חוֹזֵר אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת
מֵהֶם אַתָּה נִזּוֹן.
הִנֵּה אַתָּה,
בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה,
לֹא מַפְסִיק לַחְשֹׁב גַּם
בְּצוֹק-עִתִּים זֶה
עַל שִׁירָה.
ארספואטיקה במיטבה.
קראתי. יפה.
אני הייתי אולי מוותר על הבית הראשון.
השיר, לדעתי לא זקוק לו בכלל.
מה עוד שחציו מופיע בשם השיר. וחציו האחר הוא לירי. בעוד השיר בכללותו הוא לא לירי.
הקורא יחבר בין השם לבין שלושת הבתים
וישאר עם הריח והטעם המלוח בפה.
הלכתי בעקבות קצב המילים, השורות.
התעכבתי בסוף כל בית.
תודה!, יהודה.