שיא הרגש משורר
הַיֶּרִי חָדַל.
נְהִימַת מְכוֹנִיּוֹת
רְחוֹקָה
מִתְדַּפֶּקֶת מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם
עַל הַשֶּׁקֶט הַשָּׁבִיר.
כְּמוֹ אַחֲרֵי קְרָב,
אֲנִי אוֹסֵף אֶחָד לְאֶחָד
אֶת שִׁבְרֵי חַיֵּינוּ,
מַשְׁכִּיב בַּסָּלוֹן
אֶת הַמִּקְרִים הַקַּלִּים
וְשׁוֹלֵחַ לְתַחֲנַת הָאִסּוּף
אֶת הַפְּצוּעִים קָשֶׁה.
האיש שהשתתף, העד, האח, המלאך – אולי גם מלאך המוות.
קשה לעיכול.
ובכל זאת:
אלה הם חיינו.
תודה, יהודה. המשך שבת נעימה ושבוע טוב.
מיהרתי :).
בנוסף: אלה הם חיינו – גם אצלנו, לא פעם, בבית.
תודה שוב.
יפה ומהודק, מטפוריקה רבת קונוטציות, אני אוהבת את השימוש הפרטי אישי שאתה עושה בקונוטציות הלוחמה הקולקטיבית הזאת .שירך הוא מעט המכיל את המרובה .אהבתי