שיא הרגש משורר
חצויה
מן הלילה,
את קמה
ויושבת ובוהה
במנורת-השולחן,
משק-הגשם המתגבר
מקיש באוזניך
כמו היה מצילה.
מן הקומה
השתים עשרה
את יכולה לשמוע
את מצמוץ
רגבי-האדמה
מעלעים
בתאוה עצומה
את המים.
אם תרדי עכשו
תתקלי
ראשונה בחשכה,
אחר-כך
בשלוליות המים.
את שעמדת
כמו מלאך חנון
ליד מגופת-הגשם
ונתת לו לרדת
משך דקה,
שברת
בהסח-הדעת
גם אצלי
את השתיקה.