שיא הרגש משורר
הלילה מצאתיך
לרגלי מיטתי,
בוחן נעלי ורואה
איך פשה בהן
הרקב.
שורט בציפורניך
את חודי המסמרים
לראות כמה הבקיעו
בעד העור הרך.
זה משליכני אחורה
כמו במנהרת-זמן,
לזכרון הימים
הרחוקים ההם בהם
חזרתי הביתה
לחופשות מן הצבא.
איך, עם ברק לח
בעינים
היית מתנפל ראשונה
על נעלי הצבא
הגבוהות-המאובקות
ומצחצן עד ברק.
כן, אבא.
"אצחצח נעליך"
מילות האהבה שלך,
מחליפות כמו תמיד,
את המלים
שאף-פעם
לא נמצאו לך
בקלות.