ארכיון חודש: נובמבר 2013

בואי, שכבי לצידי

 בּוֹאִי, שִׁכְבִי לְצִדִּי, הֵסַטְתִּי לְעֶבְרֵךְ אֶת כָּרִית הַפּוּךְ כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לָשֶׁבֶת בִּשְׁכִיבָה.   הַצְּעָקוֹת שָׁכְכוּ. רְגוּעִים מְאֹד, צְלוּלִים מְאֹד, אָנוּ עוֹסְקִים כָּעֵת בְּלִקּוּק הַפְּצָעִים   אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, שׁוֹקְדִים עַל מִזְעוּר נִזְקֵי מְרִיבָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.   עַכְשָׁו מִשֶּׁפָּרַקְנוּ אֶת מְרֵרָתֵנוּ, נוּכַל בְּשֶׁקֶט לְתַנּוֹת אֲהָבִים.  

קרא עוד »

הלילה מצאתיךָ

   הַלַּיְלָה מְצָאתִיךָ לְרַגְלֵי מִטָּתִי, בּוֹחֵן נַעֲלַי וְרוֹאֶה אֵיךְ פָּשָׂה בָּהֶן הָרָקָב,  שׂוֹרֵט בְּצִפָּרְנֶיךָ אֶת חֻדֵּי-הַמַּסְמְרִים לִרְאוֹת כַּמָּה הִבְקִיעוּ בְּעַד הָעוֹר הָרַךְ.   כֵּן, אַבָּא. נַעֲלַיִם – מִלּוֹת אַהֲבָה שֶׁלְּךָ,  מַחְלִיפוֹת, כְּמוֹ תָּמִיד, אֶת הַמִּלִּים שֶׁאַף פַּעַם  לֹא נִמְצְאוּ לְךָ בְּקַלּוּת.      

קרא עוד »

מן הנמנע שלא לחוש

 מִן הַנִּמְנָע שֶׁלֹּא לָחוּשׁ אֵיךְ הָאָבִיב הַמִּתְעוֹרֵר מִתְעַרְסֵל בָּאֲוִיר.   הָרוּחַ הַמְּלוּחָה הָעוֹלָה מִן הַיָּם מַכְשִׁירָה לְשִׁמּוּשׁ חוֹזֵר אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת מֵהֶם אַתָּה נִזּוֹן.   הִנֵּה אַתָּה, בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה,   לֹא מַפְסִיק לַחְשֹׁב גַּם בְּצוֹק-עִתִּים זֶה עַל שִׁירָה.      

קרא עוד »

כממשיכה את הלילה

כְּמַמְשִׁיכָה אֶת הַלַּיְלָה הָפַכְתְּ הַבֹּקֶר אֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה.   הַמִּטָּה הַסְּתוּרָה שִׁנְּתָה מְקוֹמָהּ וְעַל שִׁדַּת הָעֵץ הֶחְלִיפוּ מָקוֹם חֶפְצֵי-הַנּוֹי הַזְּעִירִים מַדִּיפֵי רֵיחֵךְ.   עַל הַקּוֹלָב נִכְחִי תְּלוּיִים מִכְנָסַיִךְ,   בִּמְעַט דִּמְיוֹן נִתָּן לִרְאוֹת אֵיךְ כְּמוֹ נֵד בּוֹהֵק, גּוּפֵךְ הַלָּבָן נִשְׁלָף מִתּוֹכָם.  

קרא עוד »

לא פחד היה זה

לֹא פַּחַד הָיָה זֶה, הָיְתָה זוֹ חֲרָטָה.   מַשֶּׁהוּ בִּי בְּכָל זֹאת לֹא הִתִּיר לִמְחוֹת אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּצְצוּ עַל פָּנַיִךְ.   מְשַׁעֵר אֶת מְקוֹמֵךְ נָעַצְתִּי מַבָּט בָּאֲפֵלָה, תּוֹהֶה אִם אַתְּ יְשֵׁנָה אוֹ מִתְחַזָּה כְּכָזוֹ.   הַהֹוֶה שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ הֶעָבָר שֶׁלָּנוּ, מֻרְכָּב מִפִּסּוֹת-טְרִיוְיָה שֶׁאֲנִי מְשַׁרְבֵּט כִּכְפוּי-שֵׁד, בְּלִי הֶרֶף, עַל הַנְּיָר.  

קרא עוד »

חטאנו הקדמון

חֶטְאֵנוּ הַקַּדְמוֹן הוּא אוּלַי חֵטְא הַפְּרִישָׁה הַמֻּקְדֶּמֶת לִישֹׁן.   פְּנִיּוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן כְּמוֹ בְּעָגַת אֲסִירִים:   נְקִישׁוֹת קְצוּבוֹת-מֻסְכָּמוֹת עַל הַדֹּפֶן הַמתוחה שֶׁל בטנך.   הָעִנְיָן נָעוּץ אוּלַי בְּכָךְ שֶׁבְּמִקְצָת הַשָּׁעוֹת שֶׁאָנוּ יַחַד אֲנִי מְנַסֶּה לִפְרֹעַ לַשָּׁוְא אֶת חֶשְׁבּוֹן הָרְגָעִים הַחֲסֵרִים.      

קרא עוד »

קטגוריות

© כל הזכויות שמורות ליהודה ויצנברג ניב