ארכיון כותב: יהודה ויצנברג ניב

בשבת הנחתי

בְּשַׁבָּת הִנַּחְתִּי לְזִיפֵי הַזָּקָן לִגְדֹּל פֶּרַע.   מִלְּאָה אוֹתִי מִין תְּחוּשָׁה שֶׁל לֵאוּת שֶׁלֹּא הִתִּירָה לִשְׁלֹחַ יָד אֲלֵיהֶם.   אֲנִי מַבִּיט בָּרְאִי: בְּרִיָּה סְמוּקַת פָּנִים, מְגַלְגֶּלֶת בְּצַדְקָנוּת עֵינַיִם לַמְּרוֹמִים.   כִּמְעַט אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּמוּחָשׁ אֵיךְ מַחְשְׁבוֹת הַזִּמָּה מִתְפָּרְעוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַמֵּצַח.  

קרא עוד »

זחיחות הדעת

 זְחִיחוּת הַדַּעַת שֶׁשָּׁרָתָה עָלַי כָּל הָעֶרֶב, פִּנְּתָה מְקוֹמָהּ לְשִׁמָּמוֹן בִּלְתִּי מוּבָן.   לֹא מוֹצֵא מָקוֹם לְעַצְמִי. הָאֲפֵלָה סְמִיכָה, הָאֲפֵלָה סְמִיכָה מְאֹד.   בִּקְצָת הַזְּמַן שֶׁנּוֹתַר עַד פְּרִישָׁתִי לִישֹׁן אֲנִי מְסַדֵּר אֶת הַתִּיק,   נוֹעֵץ אֶת הָעֵטִים בְּמָקוֹם בּוֹ יֵקַל עָלַי לְמָצְאָם,   מַחֲלִיק עַל הַנְּיָר, שׁוֹמֵעַ אֵיךְ רִשְׁרוּשׁ הַנְּיָר מַחְזִיר לִי אַהֲבָה.  

קרא עוד »

לא זאת ביקשתי לומר

 לֹא זֹאת בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר, בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר דְּבָרִים אֲחֵרִים.   הַבֶּרֶז בְּכִיּוֹר הַמִּרְפֶּסֶת מְטַפְטֵף בְּנֶטֶף אִטִּי כְּבוֹחֵן אֶת סַבְלָנוּתִי.   הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, הֶעָבִים מֵעָלַי בְּהוּלִים דָּרוֹמָה.   לְפִי מַצַּב הָעִנְיָנִים אֲנִי קוֹבֵעַ שֶׁמָּחָר יִתְפַּתְּחוּ תְּנָאֵי שָׁרָב.    

קרא עוד »

מי שאמר

  מִי שֶׁאָמַר שֶׁהָעֵינַיִם הֵם רְאִי-הַנֶּפֶשׁ, לֹא טָעָה בְּהַרְבֵּה.   הוּא טָעָה רַק בָּעִתּוּי, הוּא טָעָה רַק בְּרֶגַע הָאֲמִירָה.   הוּא לֹא חָשַׁב שֶׁתַּצְלִיחַ לְבַטֵּא בְּשָׂפָה פְּשׁוּטָה מִשְׁפָּט כָּל כָּךְ טָעוּן:   "הַמִּסְפָּר הַצְּבָאִי שֶׁלִּי, דּוֹמֶה לַמִּסְפָּר הַכָּחֹל עַל אַמַּת-הַיָּד שֶׁל אָבִי".  

קרא עוד »

שָׁכַבְתְּ על הגב

  שָׁכַבְתְּ עַל הַגַּב, יָדַיִךְ מַזִּיעוֹת מִתַּחַת לָעֹרֶף.   עֵינַיִךְ פְּקוּחוֹת אֶל הַחֲשֵׁכָה.   אוֹר הַכּוֹכָבִים נִמְהַל בְּאוֹרָהּ הַצְּהַבְהַב שֶׁל מְנוֹרַת הַקְּרִיאָה.   רֹאשֵׁךְ עַל הַכַּר סָמוּךְ כָּל כָּךְ לְשֶׁלִּי:   אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ אֵיךְ אַהֲבָתִי אֵלַיִךְ מְצַוַּחַת בְּשִׁגָּעוֹן בֵּין אוּנוֹת הַמֹּחַ.  

קרא עוד »

מה יש לומר

מַה יֵּשׁ לוֹמַר, רִגְעֵי הַנַּחַת הַמְעַטִּים שֶׁלִּי שֶׁצֹּרְפוּ בְּאֵשׁ הַקִּיּוּם הַיּוֹמְיוֹמִי   שׁוֹאֲבִים כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בִּזְכוּת הַנַּחֲרָה הַקַּלָּה הַבּוֹקַעַת מֵחֲדַר הַיְלָדִים.   לִבִּי שֶׁהִתְבַּהֵם יוֹצֵא מֵחַדְרוֹ בִּמְרוּצָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת גּוּפָם הַמִּתְבַּגֵּר מַצְמִיחַ שֵׂעָר רִאשׁוֹן   תַּחַת בָּתֵּי-שֶׁחְיָם, עַל חָזָם, גַּבָּם וּבִשְׁאָר  הַמְּקוֹמוֹת הַמֻּצְנָעִים.    

קרא עוד »

הבוקר חזרנו מטבריה

 הַבֹּקֶר חָזַרְנוּ מִטְּבֶרְיָה. הַמִּזְוָדוֹת מֵאָחוֹר חָרְקוּ עִם כָּל תְּזוּזָה.   מְחַפֵּשׂ לַשָּׁוְא אֶת עֵינַיִךְ בַּמַּרְאָה שֶׁמֵּעַל הַנֶּהָג, הֵצַצְתִּי בִּגְנֵבָה לְעֶבְרֵךְ,   עֵינַיִךְ הַיְרֻקּוֹת, חֲתוּמוֹת בְּמַבָּע קָשֶׁה, עָקְבוּ בְּמַבָּט זְגוּגִי אַחַר פִּתּוּלֵי הַדֶּרֶךְ.   בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַנְּסִיעָה אֲנִי שׁוֹאֵל עַצְמִי מַה קָּרָה, מַדּוּעַ לַעֲזָאזֵל הִפְסַקְתִּי לְהַשְׂבִּיעֵךְ רָצוֹן?  

קרא עוד »

בואי, שכבי לצידי

 בּוֹאִי, שִׁכְבִי לְצִדִּי, הֵסַטְתִּי לְעֶבְרֵךְ אֶת כָּרִית הַפּוּךְ כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לָשֶׁבֶת בִּשְׁכִיבָה.   הַצְּעָקוֹת שָׁכְכוּ. רְגוּעִים מְאֹד, צְלוּלִים מְאֹד, אָנוּ עוֹסְקִים כָּעֵת בְּלִקּוּק הַפְּצָעִים   אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, שׁוֹקְדִים עַל מִזְעוּר נִזְקֵי מְרִיבָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.   עַכְשָׁו מִשֶּׁפָּרַקְנוּ אֶת מְרֵרָתֵנוּ, נוּכַל בְּשֶׁקֶט לְתַנּוֹת אֲהָבִים.  

קרא עוד »

הלילה מצאתיךָ

   הַלַּיְלָה מְצָאתִיךָ לְרַגְלֵי מִטָּתִי, בּוֹחֵן נַעֲלַי וְרוֹאֶה אֵיךְ פָּשָׂה בָּהֶן הָרָקָב,  שׂוֹרֵט בְּצִפָּרְנֶיךָ אֶת חֻדֵּי-הַמַּסְמְרִים לִרְאוֹת כַּמָּה הִבְקִיעוּ בְּעַד הָעוֹר הָרַךְ.   כֵּן, אַבָּא. נַעֲלַיִם – מִלּוֹת אַהֲבָה שֶׁלְּךָ,  מַחְלִיפוֹת, כְּמוֹ תָּמִיד, אֶת הַמִּלִּים שֶׁאַף פַּעַם  לֹא נִמְצְאוּ לְךָ בְּקַלּוּת.      

קרא עוד »

מן הנמנע שלא לחוש

 מִן הַנִּמְנָע שֶׁלֹּא לָחוּשׁ אֵיךְ הָאָבִיב הַמִּתְעוֹרֵר מִתְעַרְסֵל בָּאֲוִיר.   הָרוּחַ הַמְּלוּחָה הָעוֹלָה מִן הַיָּם מַכְשִׁירָה לְשִׁמּוּשׁ חוֹזֵר אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת מֵהֶם אַתָּה נִזּוֹן.   הִנֵּה אַתָּה, בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה,   לֹא מַפְסִיק לַחְשֹׁב גַּם בְּצוֹק-עִתִּים זֶה עַל שִׁירָה.      

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ליהודה ויצנברג ניב