מילים, תמונות ומנגינות שירת רחוב
יש ימים/שירי רבר
יש ימים
שקשה לי להתמודד
אני קורסת תחת הלחץ
של החיים הסואנים
לפעמים אני מרגישה
שאני פשוט לא מתאימה
לחיים הבוגרים
החיים האמיתיים
ולמרות שקמט זעיר
מבצבץ תחת עיני השמאלית
ובשיערי השחור כפחם
מופיעה לה שערה לבקנית
אני לא ממש משתוקקת
ואף מסרבת
להתבגר
לפעמים אני רוצה מכחול
כדי שאוכל לצבוע את הכול
בצבע ורוד אופטימי ומזעזע
ולפעמים אני רוצה מכונת זמן
שתחזיר לי את התמימות הנכחדת
ותעלים את כל מה שבא אחריה
אני מרגישה לא שייכת
לעולם אליו אני שייכת
ואתגרים שבאים לגרות אותי
רק גורמים לי להלקות את עצמי
אני מרגישה שעליי ללכת
בדרך הישר בה נועדתי ללכת
אך לעיתים קרובות אני נאלצת
לסטות לסמטאות שלא ארצה עבורי
אומרים שהשמיים הם הגבול
אך גם להם יש גבול
והוא ברור וצלול
כמו הים האינסופי
הרי כל החיים
אנחנו שואפים
להגיע מנקודה אחת לשנייה
אז למה הדרך אינה יותר קלה
כדי שנוכל להגיע אל היעד בשלווה מופלאה?
יש ימים
שקשה לי להתמודד
וכל מה שאני רוצה
זה להתבודד
לקחת רגע שמימי לעצמי
כדי שאוכל לשמוע את המחשבות שלי
יש ימים
שאני רוצה לאהוב את עצמי
ואת החיים שאימצתי לחיכי
יש ימים
שאני רוצה יותר מדי
את הבלתי אפשרי
שירי ושוב שירי
קראתי את השורות שלך, וחשתי תוך כדי הקריאה את העצב, את התוגה, את הנעורים שאולי את מרגישה שבאו אל סופם, את שאירות הילדות שאולי את פוחדת לאבד, הזדהתי עם ההרגשה שלפעמים את מרגישה לא שייכת. וחשבתי איך אני יכולה לנחם, להרגיע, להשקיט לרכך, וגם חשבתי שאין קיצורי דרך בחיים האלה, והכאב הזה, היא חלק הוא חלק מהמסע הזה, הפתלתל, המטושטש, האכזר, אך לעיתים המסע הזה גם צופן בתוכו מתנות, והארות שמחזקות, ואיך אבטיח לך ממרומי גילי שאת הילדה שבך לא תאבדי לעולם, והיא תמיד תחיה בתוכיך, בועטת, מתריסה, צוחקת וגם בוכה, ושוב צוחקת. אני גם מרגישה עוד ילדה, שמשחקת במגרשים של מבוגרים, וכשבא לי אני הולכת, מזיזה אתה אבן לצד, וגם בשערותיי השחורות כפחם יש סערות, כן בכוונה בס, הסערות הלבנות, המלבינות כל עונה ועוד עונה. לאט לאט ילדה, ומעבר למילים ומעבר לחומות ומעבר לכל המולת האותיות, אני הכי רוצה רק לחבק אותך. ואני מחבקת.
תהל
תהל, תודה רבה על תגובתך המרגשת אותי מאוד.
סיפקת לי קצת נחמה ואופטימיות.
שירי
את הכוונה שירי. אם הצלחתי לגעת בך והתעוררה בך האופטימיות, עשת לי את היום ואת כל חג חנוכה. ותאמיני לי אני מכירה את המקומות האלה, ומה שאני היתי זוקקה להם, זה נחמה ואופטימיות.
מה שכתבתי לך אני גם אומרת לעצמי.
שירי אולי תכתבי לעצמיך מכתב, מכתב לילדה שבך, לי זה עזר מאוד. ושוב מעבר למילים ולכל מלמלות המילים, חיבוק חם ואוהב ודואאג ושמור מכאן.
שם ובכל מקום. וגם תות הכלב שלי מכשכש בזנב ומוסר דש. תהל
תהל זאת הצעה מעולה.
אני אנסה לכתוב משהו, אולי זה יעזור לי לפרוק קצת עול.
ד"ש לתות!
הי שירי, אחרי התגובה של תהל לא נותר מה לומר.
שם אנחנו האנשים ממרומי הגיל יכולים להבטיח לך שמה שתרצי שישאר בך ישאר ומה שתרצי שילך ממך ילך, זה נקרא שליטה בחיים והשליטה והבחירה שלך הם.
היי סיגל,
אני ממש מקווה שאת צודקת.
תודה.
שירי, אילו הייתי משוררת, זה השיר שהייתי כותבת. תודה שכתבת אותי.
נ.ב. קראתי בביוגרפיה שלך כאן שהופעת בבית הנשיא עם שיר שמוקדש לנפגעות תקיפה מינית. הנשיא היה אז משה קצב. תעתועי החיים? צחוק הגורל? הנה עוד שערה לבנה וקמט קטן מתחת לעין.
היי נעמי,
תודה על התגובה.
כן, משה קצב היה הנשיא. אחר כך צחקתי על זה כי זה נורא מגוחך.
היי שירי, לא נותר לי אלא להצטרף לדבריה של סיגל. ותתעודדי!
תודה עודד.
הי שירי. מאוד מרגישה את השיר שלך.
פעם כתבתי לעצמי משפט ומאז אני משתמשת בו הרבה – ואני מקווה שהוא עובר את שפת הבלוג:
יש ימים שכל כך רע לי שאני אפילו לא יכולה לפרגן לעצמי אורגזמה.
משפט גדול רותי!
הצחקת אותי:)
היי שירי
טוב לראות אותך כאן שוב
תודה איריס.
אני עדיין נהנית מהבלוג שלך למרות שאני לא תמיד מגיבה…
שירי
יש ימים… תזכרי גם בטובים… מסכימה עם כל מילה…
יש, יש, יש…
את מקסימה
קטן עליך
שלך טובה
תודה טובה"לה.
שירי, לדעתי רוב האנשים חיים חיים של יאוש שקט. אבל זה לא הכרחי — אפשר לצאת מזה ולחיות אחרת. אפשר להתחיל מהתחלה במקום פשוט יותר רחוק יותר שקט יותר תמים יותר…זול יותר…
היי סבינה,
מסכימה איתך מאוד.
שואפת לכיוון למרות שקצת קשה לי לפעמים.
הי שירי, הזדהיתי עם השיר ואיתך מאד.
אני אוהבת את הישירות והפשטות שלך בכתיבה.
את מבטאת את עצמך בלי משחקים, וזה די הרבה בעולם המחבואים שלנו.
גם אני עוברת בחיי הרבה מאד מהמורות, כל הזמן כמעט.
לפעמים זה קשה יותר מידיי,
ואני לא בטוחה שיש לי הסבר מה בדיוק מחזק אותי בסופו של דבר.
זה לוא דווקא קשור באחרים, יותר בכוחות פנימיים ובסוג של אמונה עצמית שבסוף מבצבצת.
ובשאר הפעמים,
אז אני חזקה מספיק לומר שאני מרגישה שיש הדרכה לכל אדם, שקופה, כזו שהוא לא רואה, בינתיים,
וההדרכה הזו מאד מאד מאד מאד אוהבת אותו,
והיא מנסה לגרום לו ללמוד לאהוב את עצמו וליצור את עצמו ואת היופי שלו בעולם,
ורק לשם כך כל המבחנים הקשים.
כשמתחילים להאמין בעוצמה הפנימית וביכולות, ההדרכה יותר משמחה לעזור לך בדרכך.
ואז את יכולה גם להרגיש אותה ואת האהבה שלה אלייך,
שלך לעצמך.
זה ממני ומחיי.
שיהיה לך טוב אשה יפה.
תודה רבה רונית על התגובה המרגשת.
חיממת את ליבי והחמאת לי מאוד.
אני לומדת לאהוב את עצמי מדי יום.
תודה.
היי בובה, התגעגעתי אלייך!!!
אני כמעט שומעת אותך שרה את זה.
וזה:
"ולמרות שקמט זעיר
מבצבץ תחת עיני השמאלית
ובשיערי השחור כפחם
מופיעה לה שערה לבקנית
אני לא ממש משתוקקת
ואף מסרבת
להתבגר"
ככה בדיוק אני הרגשתי בגיל 30, עם שערה לבנה אחת וקמט זעיר מתחת לעין שמאל.
נשיקות. אל תתבגרי אף פעם, יותר טוב.
תודה יעלי. גם אני התגעגעתי אליך!
ד"ש לחתולים ולכלבים ולכולנו!
שירי, ריגש אותי השיר שלך, יש ימים כאלו ולפעמים זה כל הימים, אבל את הפכת רגשות למילים וזו מתנה, לי אין עצות רק לידע אותך שיש לך אחיות לרגש
תודה חני.
הבמה הזאת בבננות עוזרת לנו למצוא את אחיותינו לרגש. שמחה שאהבת.
שיר ישר ופתוח. שאלות לא פשטות של למה ולאן. אם איזה אמונה שיש דרך.
אני מאמין שיש סיבות ויש דרך.
אהבתי
תודה רבה גרא.
אם תמצא תשובות לפניי-תגלה לי 🙂