גפרור בערימת שחת כאן – אני בעיקר כותב

1 למען האהבה את גופי אפקיר בידייך, המשומנות את ראשי אפקיד בידייך החדות, השונות, המשונות, המשוננות 2 לדוד משה רבנו היתה פרה ולשלמה, המלך החכם – גמל ואלף אהבות לאשת הגמל, בכל לילה נאקה במיטתה עת גמל חדש איבד את הראש עד לבוא החכם שפתח לה סיפור שלא נגמר אלף לילה כנגד כל אהבה גמורה סיפר על הנרי המלך השמיני ...

שעה טובה בבואה רעה בלכתה אבל היא כאן, עכשיו, ולא במקרה בימים אלה יצא לאור ספרי 'חמישים מילים לעצב' ואינני יודע איך עלי להרגיש. מתוך הספר –   זה הבן שלי שלוש מילים.   זה    הבן    שלי. ואין, ואי אפשר בשום צורה להביע במילים אהבה רבה יותר. העולם מתחלק לשלושה. האב, הבן ושאר העולם. והאב מצביע על בנו ומשתף את שאר ...

הגיע הזמן לפתוח את "בית-הספר לעבדים". ערכי העבדות אינם מושרשים דיים בחברה ויש מיני "מעידות" וחריקות. לא כולם נולדים עבדים. זה דבר שצריך צריך ללמוד.  

תחילה שכב המלך עם אלף נשותיו. שנה שלמה ויותר, שתיים בכל יום ותאוותו בידו. מכיוון שביקשו נשותיו לשוב למיטתו שחט אותן. מכיוון ששחט את כולן, תמו הנשים. והוא ביקש להמשיך. אז החליט לדעת את נשות הממלכה בכל יום ובכל לילה ופרשיו יצאו אל קצווי הארץ, תחילה לעיר הקרובה ואחר לרחוקה, לאסוף ולקטוף, תחילה את הנאות ביותר, ולהביאן לארמון. הממלכה גדולה ...

איך זה* איך זה שעדיין לא המציא אף אחד מיקרוסקופ של שמיעה, ששומע את הקולות הסמויים מאוזן, הממלאים את העולם. את שירת החיידקים, את ריטונו של גרגר החול היושב בקרקעית הדיונה, את אנחת העננים שאחרי הרעם, את התאים הנפתחים בין גבר לאשה, את המילים שניה לפני שנאמרו. *עריכה – יואב איתמר

    לא חייבים להתפרנס מהכתיבה. סופר יכול להיות פקיד ביום, ולכתוב בערב. או חבר אגד. קודם כל זה פוגע בהספק ומפחית מעט את כמות הספרים היוצאים לאור. שנית, מסתבר כעבור שנים כי בעת שעבד בקופת חולים, היה הסופר כותב מכתבי תשובה לפניות החברים בענייני המחלות של דרכי העיכול, ועל אף שלא היה חותם בשמו, יכול המומחה לזהות מייד את ...

Normal 0 MicrosoftInternetExplorer4 1 הייתי כבן שש. אבי הוליך אותי לגן המשחקים הקרוב. שיחקו שם ילדים מבני המקום ולאחר שעה קלה הצטרפתי אליהם. בימים הקרובים חזרנו לשם. כבר הכרתי את הילדים בשמם, ואפילו התחברתי לאחד, שמו אלי. בסוף השבוע חזרנו הביתה, ומאז, כמעט שמונים שנה, לא ביקרתי בצפת. בימים ההם לא היו טלפונים, וגם לכתוב לא ידעתי, כך שלא שמרתי ...

  הַסְּתָיו כָּאן, עַל ראשִי הֶעָלִים מַלְבִּינִים יוֹם לְיוֹם נוֹשְׁרִים בּרֹךְ אֶל הָאָרֶץ עַכְשָׁו עֲנָפִים נִשְׁבָּרִים עֲצָמוֹת יבשׁוֹת שׁוֹתְקוֹת בָּחֹרֶף מְקַוּוֹת לְאָבִיב הַלְּוַאי וְהָיִיתִי יָפֶה כְּמוֹ שַׁלֶּכֶת  

אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת סְפָרִים יַד-שְׁנִיָּה, פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת יוֹנָה ווֹלָךְ לֹא קוֹנָה שׁוּם דַּבָר רַק נִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת עוֹבֶרֶת, לֹא רוֹאָה אוֹתִי בְּדַרְכָּהּ

    אֶתְמוֹל, בְּחֲנוּת סְפָרִים יַד-שְׁנִיָּה, פִּתְאוֹם נִכְנֶסֶת יוֹנָה ווֹלָךְ נִגֶּשֶׁת, מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי בַּיָד, לַדִּירָה שֶׁלָּהּ. לֹא לוֹבֶשֶׁת כְּלוּם מִתַחַת לַשִׂמְלָה מזיינת אוֹתִי עַל הַשָׁטִיחַ וְעַל הַסַּפָּה הַיְּשָׁנָה. בֵּרַכְתִי שֶׁהֵחִיָּנוּ אַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לְעָשֵׁן אַחַר כָּךְ הִתְבַּהֵר זֹאת לֹא יוֹנָה לֹא יוֹנָה ווֹלָךְ, לֹא לֹא הִיא לֹא נוֹרָא