אישה על קליפת גיהנום משוררת, אמנית, פסיכודרמטיסתית
מַה צָּף בַּמָּרָק הַגֶּנֶטִי שֶׁלִּי?
מִי בָּחַשׁ בּוֹ, מִי יָרַק?
מִי בָּרָא אֶת גַּרְעִין הַהֲבָרוֹת הָאֲפֵלוֹת
בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַמִּלִּים הַכּוֹבֶלֶת אֶת שִׁירָתִי?
מֵעָלַי עַנְנֵי כְּבָשִׂים מְלֻכָּדוֹת-
הַשְּׁחֹרָה עִם הַטְּלַאי,
מִשְׁתַּקֶּפֶת בִּי.
אהבתי את השיר
ואת ההקבלה בין תאי הגוף ושרשרת המולקולות להברות ושרשרת המילים, ואת הכבשה השחורה עם הטלאי…
העפת-זרקת אותי רחוק, רחוק.
בבעיטה כואבת.
—
תודה, ענת.
אגב: אַת מוזמנת <מאוד> לבקר אצלי :). הלינק:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=454
תודה שוב ויום נעים.
מתנצלת על הכאב, תודה על תגובתך.
אבקר.
יש מילים שהופכות את השיר לשק איגרוף
חזק
תודה, כפי שאמר יהודה עמיחי, גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות.