נעמה ארז אשה

גדול בתורה   כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה בַּת שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בִּרְחוֹב אִבְּן גְּבִירוֹל בָּחוּר בְּגַרְבַּיִם לְבָנִים וִּמִגְבַּעַת מֻשְׁחֶרֶת הָיָה יוֹרֵק וֵּמֵסֵּב אֶת הַפָּנִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי  מוּלוֹ עוֹבֶרֶת.   אָמְרוּ לִי שֶׁנִּהְיָה גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, גָּדוֹל בְּמַעֲשִׂים וְלֹא הֵבַנְתִּי אֵיזוֹ גְּדֻלָּה יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה הַיְּרִיקָה.   כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה בַּת שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה הִגַּעְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת הוּא עָמַד שָׁם בְּמִגְבַּעַת שׁחֹרָה,  גָּדוֹל בַּתוֹרָה, וְקָרָא: "עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת ...

  לֹא דּוֹר שֵׁנִי (א')     לֹא דּוֹר שֵׁנִי אֲנִי וְלֹא בַּת דּוֹר שֵׁנִי. אֲבִי-אָבִי שָׁאַל אֶת  הָרַב "לְאָן לָלֶכֶת?" בְּקַלּוּת יָכֹל הָיָה לְהִגָּמֵר אַחֶרֶת אֲבָל אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בָּעֲיָרָה שֶׁבָּהּ נוֹלַד אָבִי בֹּקֶר אֶחָד הִכְנִיסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אַבָּא שֶׁלִּי, צִיּוֹנִי תָּמִים, נָשָׂא עַל גָּבּוֹ הַשָּׁבוּר שַׂקֵי מֶלֶט בַּקִּבּוּץ בִּזְּמַן שֶׁצַּעֲקוֹתֵיהֶם לֹא הָיוּ חֲזָקוֹת דַּי לְהַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם. הַאִם הִקְפִּידוּ ...

    ***     כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לְאַנְגְלִיָּה כָּתַבְתָ שֶׁנִּפְעַר לְךָ חֹר בַּלֵּב הַמְּתֻקְצָב שֶׁלְּךָ בִּידֵיהֶם שֶׁל הַטּוֹבִים בָּרוֹפְאִים וּבַטֶּכְנָאִים שֶׁהֶחֱלִיפוּ סוֹלְלָה וְלֹא רָעֲדוּ כְּשֶׁסּוֹבְבוּ אֶת הַבְּרָגִים הֲכִי זְעִירִים וְלִפְּפוּ אֶת חוּטֵי הַכֶּסֶף הָעֲטוּפִים בִּמְבוֹדְדִים מְשֻׁפָּרִים. וְעַכְשָׁיו, אֱמֹר נָא לִי מַה אֲנִי אֶכְתֹב עַל הַחוֹר בַּלֵּב שֶׁלִּי וְאַתָּה אֲפִילוּ לֹא כָּאן לִקְרֹא עָלָיו.   (המאמץ להתעוררות,  עיתון 77, 2012)  

לַיָּם וְלִי/ נעמה ארז     לַיָּם וְלִי מַעֲרֶכֶת מְיֻחֶדֶת: הוּא בְּכָל מִינֵי כְּחֻלִּים בָּא עַד אֵלַּי וְכִמְעַט נוֹגֵעַ – וַאֲנִי – מַעֲרִיצָה אוֹתוֹ.   הוּא אוֹמֵר לִי הַכֹּל, הַיָּם הַזֶּה. וַאֲנִי מַקְשִׁיבָה לוֹ בְּשִׂים לֵב וְלֹא מְבִינָה. הוּא שׁוֹלֵחַ אֵלִי גַּל אַחֲרֵי גַּל הַלָּבָן שֶׁלּוֹ מַשְׁמִיעַ אוֹקְטָבָה אַחֲרֵי אוֹקְטָבָה וְלוֹקֵחַ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי אֶת הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי אֶת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי ...

חֲדַר הַמְתָּנָה   שום דָּבָר לֹא דָחוּף בַּמַּחְלָקָה הָאוֹנְקוֹלוֹגִית. הֲרֵי לֹא תָּמוּת מֵהַמְתָנָה לַמָּוֶת יֵשׁ תּוֹר ארוֹךְ לֹא צָרִיךְ לְהִדָחֵף זְמַנְךָ יַגִּיעַ.       הַהֲצָגָה הֲכִי טוֹבָה   כְּמוֹ בְּכָל קְבוּצָה גַּם כָּאן יֵשׁ חֲלֻקַּת תַּפְקִידִים: הִנֵה מַגִּיעָה מַלְכַּת חֲדַר הַהֲמְתָנָה מְנַהֶלֶת אֶת גּוּפָה בְּחֵן שֶׁל מִי שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁמַּגִּיעַ לָהּ הַכָּל. וְהִנֵּה זֹאת שֶׁמְּסַפֶּרֶת בְּקול על הַכִּימוֹתֶרַפְּיָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלָּה. ...

אין משוררים גדולים פה     אֵין מְשׁורְרִים גְּדוֹלִים פֹּה בַּגֶּטוֹ אֲבָל יֵש דֻגְמָנִית עֲנָקִית וְזַמֶּרֶת עֲנָקִית וַאֲפִילוּ פָּגַשְׁתִּי עֲנָק רוּחָנִי אֶחָד יָשְׁבוּ סְבִיבוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת וְלֹא הֵבִינוּ חֲצִי מִלָּה מִדְּבָרָיו הָרוּחָנִיִּים.   אֵין מְשׁוֹרְרִים גְּדוֹלִים פֹּה אֲבָל יֵשׁ מְסִבָּה מַדְהִימָה וְשֶׁפִית מַדְהִימָה וְגַם פָּגַשְׁתִּי מְשׁוֹרֵר מַדְהִים שֶׁהִדְהִים אֶת כָּל קוֹרְאָיו וְכָל שׁוֹמְעָיו עַד שֶׁנִּתְּקָה נְשִׁימָתָם ...