בננות - בלוגים / / מה אכפת לי
נעמה ארז
  • נעמה ארז

    משוררת.

מה אכפת לי

מה אכפת לי

 

כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹפֶלֶת

דָּם נִתָּז עַל

הַרְצוּעָה הַכּוֹתֶּפֶת שֶל הַתִּיק הַיָּרֹק שֶׁלִי

זֶה שֶׁקָּנִיתִי אוֹתוֹ בִּמְחִיר מוּזל בַּשּׁוּק

הָיָה אִישׁ שֶׁהִבְטִיחַ לִי

"רַק בִּשְׁבִילֵךְ בְּזוֹל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה רַק"

וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי לוֹ.

עַכְשָׁו עַל רְצוּעַת הַתִּיק הַיָּרֹק שֶׁלִּי

כִּתְמֵי דָּם

נִסְפָּגִים לְאִטָּם עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין

מָה הַיָּרֹק הָאֲמִתִּי.

כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹפֶלֶת אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָקוּם.

זֹאת אוֹמֶרֶת

אֲנִי יְכוֹלָה אֲבל לֹא עַכְשָו.

 אַחַר כָּךְ.

אֲנִי אוּכַל כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אִישִי

יֶאֱסֹף אוֹתִי אֵלָיו

שְׂערוֹ הַשָּחוֹר יִגְלוֹשׁ עַל עֵינָיו.

אוֹ קֵיי. הוּא יַגִּיד וִיחַשֵּב בְּקול רָם זָוִיוֹת סִינוּסִים וְחִבּוּר מַעֲגָלִים

מָה אִכְפַּת לִי

שׁהוּא חוֹשֵב רוֹבּוֹט

כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹפֶלֶת. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                              

 

16 תגובות

  1. נורית פרי

    נעמה, יש משהו אופטימי, בעיניי, בשיר הזה. משהו שמתגבר על מכשולים כמו רמאות או שונות..
    חג שמח

    • תודה נורית.
      השתדלתי להשתמש בהומור כדי לעבור את "המכשולים" כפי שאת קוראת להם. וכן, האופטימיות נדבקת להומור.

  2. רות בלומרט

    בדידות הנפילה, נעמה, בלי קשר לזולת.
    זו האמת.
    חג שמח
    רות

    • תודה, רות.
      הבדידות קיימת עד הרגע שבא ההוא, עם השיער השחור, ועוזר לקום 🙂

  3. אביטל קשת

    יש בשיר הזה הומור, אני קוראת ומצפה האישך ינחמך ואת קוראת לו רובוט. כאילו את מתנגשת בציפייה שלי.

    לדעתי אפשר לגזור מהשיר הזה מספר שירים שונים.
    הקטע של הנפילה הפתאומית שתמיד כולנו ניפול ולא נדע מתי, ואיך נקום ומה..

    חג שמח.

    • תודה אביטל!
      את צודקת בכך שבשיר הזה יש הומור. לכן גם כשהכותבת מציינת "רובוט" זהו הומור.
      היתה נפילה פתאומית (כפי שציינת) והאיש בא לעזור ומחשב זויות איך להקים את הנופלת…

  4. מכמירת לב הנפילה הזאת חוסר האונים ברגע כזה גם רובוט טוב
    חג לך שמח נעמה יקרה
    תודה על שיר נוגע ויפה

    • תודה חנה!
      את רואה נכון את חוסר האונים שבנפילה.
      אבל מי ש"חושב רובוט" גם אוסף אותה אליו בשיר. כך שהוא לא רובוט באמת 🙂

  5. עד השורה האחרונה חשבתי לתומי אשרי הדוברת שזכתה באיש שכזה. ובכלל השיר נקרא כמעין סיפור בלשי קצר. לא נותר אלא לתהות האם התיק נרכש במקרה בשוק בצלאל שליד ביתי?

    • תודה ענת!
      ברור שהתיק נרכש ליד ביתך. מי עוד ימכור תיק בארבעים ושמונה שקלים בעברית המיוחדת לאנשי שוק בצלאל?
      מוצאת חן בעיני הערתך שהשיר נקרא כמו סיפור בלשי. במיוחד כאשר אני קוראת אותו שוב לאחר ההערה הזאת.

      • אני גרה ליד השוק חצי יובל ומעולם לא קניתי שם דבר. בפעם הבאה תחצי את הכבישון המפריד בין הבסטיונר לביתי ותזכי בכוס קפה/תה ועוגה. אגב, באחרונה התחילו לבנות את פרויקט בצלאל היוקרתי, והשוק נראה כמו גטו. מזעזע. מוכר אחד אמר לי כשחציתי את השבילון: רצו לשים לי מספר על היד. לזה לא הסכמתי.

  6. גיורא פישר

    אני דוקא חושב שזה שיר אהבה יפה מאד. בו המשוררת משלימה עם השנים עם החסרונות של בן זוגה, ומבינה, שלפעמים מבעד לרובוט נמצא אדם אמיתי. צריך חיים שלמים,והרבה כאב כדי להבין.

    • תודה גיורא וברוך השב אלינו.
      אני שמחה על קריאתך, כי באמת כתבתי את השיר כשיר אהבה.
      וכפי שאתה מציין מאחורי הרובוט נמצא אדם אשר אוסף את הכותבת אליו. אני חושבת שזהו ביטוי של אהבה, גם אם הוא עושה זאת תוך חישוב זויות וסינוסים 🙂

  7. שמעון רוזנברג

    חוש ההומור בשיר הזה חד ודק ונחמד כאחד. וגם סיטואציה יומיומית רגילה הופכת בידיים אמונות לשיר, שיר מחויך (למרות הנפילה והפציעה)
    כמי שמכיר אישית את הנפשות הפועלות עלי לציין שהלוואי על כולנו רובוט אנושי וחם כזה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנעמה ארז