בננות - בלוגים / נעמה ארז / עמיקם יסעור כותב על ספרי "אגרוף קטן"
נעמה ארז
  • נעמה ארז

    משוררת.

עמיקם יסעור כותב על ספרי "אגרוף קטן"

(פורסם בדף הפייסבוק שלו, הועתק לכאן כלשונו)

ארז נעמה, "אגרוף קטן", ספר שביעי למחברת
מאת עמיקם יסעור

המשורר ואיש העיון מרדכי גלדמן ערך את ספרה השביעי של נעמה ארז. הספר הופיע זה עתה בהוצאת "נתיבים". . ניקוד והגהה יאיר בן חור. כריכה : שלי ארז.
אגרוף קטן" הוא ספרה השביעי של נעמה ארז. את הספר השישי "המאמץ להתעוררות" בהוצאת עיתון 77, סקרתי כאן ב 24 באוקטובר.
בין שמות השירים : שירים למתי מעט, יכולתי להשתגע , קוריקולום ויטה, הזעם הקדוש, פאול אישי אומר, הכוח של המשוררים, אחרית הימים, משורר צריך, זה מה שלימדו אותי בבית הספר, ידידי הקבצן, ישראלית, כולם אוהבים להזדעזע, הזיון, המשוררים האשכנזים, משוררת ,גלגל ענק.
נעמה היא בתו של ד"ר שלום לוין שהיה חבר כנסת, ועמד שנים רבות בראש הסתדרות המורים וכתב דוקטורט בתחום הפילוסופיה של החינוך.
אחיה, יואב לביא, חוקר בתחום מדע המדינה.
ספריה הקודמים מ 1979 חלקם בחתימת ל. נעמה : טיפות נשם, פתאום הכול לא ברור מאליו, רחוקים מן החוף, העברה נגדית, איפה הכובע של מר נחליאלי, המאמץ להתעוררות. (הוצאות אל"ף, י. גולן, גוונים, רימונים, עיתון 77 אחד הספרים הוא פרוזה ואחד ספר ילדים).)נעמה חברה באגודת הסופרים.
עורכת עם
שמעון רוזנברג את כתב העת האינטרנטי "נתיבים".
היו לה מדורים בעיתונים שונים.
שם הספר מבטא אולי את הרצון להרעיד מעט אך לא להלום.ממש. כשאני חושב על אגרוף, אני נזכר באלופי משקל כבד עליהם קראתי בשקיקה : מנדוזה, דמפסי, טוני, לואיס, מרציאנו, פטרסון. קליי, פרייזר.אגרוף קטן בא רק לעורר.
השיר הראשון, הוא מעין הצהרה על השירה ב 4 שורות קצרות מבטאת המשוררת את האמת שבשירה. זהו שיר על מהות השירה , אך במידה מסוימת דומה שניתן לכנותו ארס פואטי, שכן הוא מדבר גם על מילים הבוראות אשליה . בכך נוצר איזה חיבור לאמרתו של אריסטו הזכור לטוב כי "מיטב השיר כזבו". השיר "שירים למתי מעט" מדבר , למעשה, על התקשורת בין המשוררת לנמעניה. יש כאן גם רוח של כעין פסימיות המזכירה מעט את "למי אני עמל?" של יל"ג. . השירה כנחלת המעטים, הטריוויאליות של הדברים עליה היא כותבת. מעניין אזכורה של השתיקה אשר הזכיר לי מוטיב משיר של ט. כרמי.. "קודם אשיר, אחר כך אולי נדבר". השתיקה נזכרת בשיר פעמיים גם באמצעו וגם בשורה האחרונה. המשוררת מצמצמת את עצמה. נוקטת ריחוק בעמדה כאילו מן הצד. לא מדובר כאן על ייעוד. לא מדובר כאן על המשורר כנביא וכמוכיח. השיר "הנחיות מדויקות" בן שורות קצרות. עיקרו הוראות הנאמרות בגוף שני לדוברת. בהשראת מורה זן
חשוב של יפן שחי במאה ה 13.
נעמה משלבת גם את השפעת הבודהיזם הן בשיריה והן בעבודתה. . השיר "זקנתי" מבטא בשתי שורות ובתמציתיות יפה את השוני בהתעניינות ואת העתקת תשומת הלב אל היופי ואל הטבע ולאו דווקא לדברים העומדים אולי כביכול ברומו של עולם.
השיר "אולי" בנוי יפה תחבירית במשפט אחד מורכב בן 13 מילים תוך הגדרת עולמה הרוחני ומרחביו וגבולותיו

יחסה המיוחד של המשוררת לבעלי חיים ניכר בכמה שירים. כאן חתול הנמלט מן החום אל הצל ומתבונן בה. כאן היא תוהה על מפגש בין אדם לכלב. פצוע. כלבים חסרי בית מופיעים בספרותנו. כך "חברבר החצרוני" במעשיות לילדי ישראל של שלום עליכם. כך בלק, הכלב הדמוני, ב"תמול שלשום" של עגנון.
השיר מציג כמה אפשרויות במפגש בין אדם לבין כלב רחוב. יש כאן תהייה על מערכת היחסים שתיווצר ביניהם. המשוררת משאירה את השאלה הזאת פתוחה.
בשיר "קואן" בולטת השפעת הזן בודהיזם. שאלת התודעה. תימהון. היזכרות באב. אולי גם תחושת הזקנה והיחלשות הזיכרון. דומה, כי שיר זה פתוח לכמה אפשרויות. הצגתו של הבלתי נחרץ תמיד מעוררת את סקרנותנו.
השיר "חגיגה" מציג מצב מעניין. הניתוק מזיכרון ומתשוקות כמצב יצירתי.. הרצון לתעד ולכתוב.
למקרא השיר נשאלת שאלה מעניינת. האומנם זו מהות היצירה? אולי כן.
השיר "דמות" מציג את שאלת הזהות וההגדרה העצמית של אדם את מהותו.. אולי אי אפשר להגדיר דברים. דומני שהקושי להגדיר מאפיין את מחשבת הזן. השיר ,נקודת ראות" מדבר גם על פרופורציות בהסתכלות על הדברים. ומציג
אפשרויות שונות. כמו בכמה שירים של המשוררת אין מוצגת כאן רק דרך אחת. השיר "גשה פמה דורצ'ה" המתאר בשורות ארוכות וסיפוריות מפגש עם נזיר פילוסוף ומורה דרך בודהיסטי בטיבט מזווית ראייה של ילדה..
בשיר "יכולתי להשתגע" מציגה הדוברת פגיעות חיצונית בצד תהיה על מהותה. תהייה ברוח
בודהיסטית המעלה בתודעה גם כלב,, חתול ומלאך. השיר "קוריקולום ויטה" חושף בתמציתיות את המתח הגנוז בין שלווה לבין הפרתה. בשיר "הזעם הקדוש… מתואר תהליך של השתנות זקנה. ההתנהלות עם העבר מבטאת את שלב הזקנה. אני נזכר במאמרו המופתי של אחד העם ,"עבר ועתיד".
ההתבוננות בכלב
מעניקה לה תובנה על החיים בכלל. . השיר "בחדשות הבוקר" שוב עוסק בזקנה. בתודעה. ביחס לקורה בעולם במחשבה על תיקון הנפש. כתוב בתחושה של מעין דטרמיניזם המתבטא במזל הנזכר פעמיים בשיר.
"הדבר הזה" מיטיב לתאר את חמקמותה של הגדרת הנס. השיר "זיכרונות" מתאר את הזיכרונות כסרט נע. אם כך הרי הדגש כאן הוא על הארעי והמשתנה. הדמות של הילדה המיטשטשת. תחושת השחיקה.
השבח וההשלמה כדרך קהלת. גם אחד העם. אצטט ממקורות יהודיים כי כשאדם מזקין הוא אומר דברי הבלים ומתנחם.
השיר "פאול אישי אומר" הוא למעשה התבוננות תמציתית בטבע ומסקנה פיוטית לגבי
החלקיק.
עד כאן השער הראשון של הספר הנקרא "הנה הפנים התעורר" הבה נזכור כי ספרה הקודם של המשוררת, הספר השישי נקרא "המאמץ להתעוררות"…
.
מקוצר זמן לא אדון בשער מרכזי אגרוף קטן ומקווה שעוד אשלים עיון בו לכשאוכל. השער "חדר המתנה" הוא מחזור שרים מן המחלקה האונקולוגית. אביחי קמחי כתב ספר אוטוביוגרפי על התמודדות עם המחלה "רשימון סרטן." דורית וייסמן כתבה ספר בשם "תוצאה חיובית" עפרה גלברט
פרסמה בשנות השמונים בהוצאת פרוזה, נובלה ששמה כמדומני "סרטן אהוב טאבו מוות" (מצטט לפי הזיכרון). מחזור השירים של נעמה ארז מתאר את חדר ההמתנה. התבוננות ביקורתית בנשים הממתינות : המלכה, הדברנית, הגנדרנית משוררת.. צפיפות המחלקה. השיחה עם הרופאה התור
הדחוף, האישה שנעלמה, אי הבהירות אחרי חמש שנים.. התחושות בתוך הגוף. הכול מתואר מתוך ריחוק ביקורתי
השער "מקורות" נפתח בשיר "המשוררים האשכנזים" הוא מעין שיר מחאה על מתח בין שתי שפות. על תקוות המשוררים האשכנזים הראשונים. שיר זה מתקשר לוויכוח על ערס פואטיקה, לספרו של אילן ברקוביץ "המשורר האשכנזי האחרון" ולגישת סמי שלום שטרית לפסטיבל שירה אשדודית. ולמלה אשדודית
המופיעה כזכור לי בכותרת ספר שירים שלו.
השיר "אבי הוריש" הוא זיכרון יפה ומתומצת של מורשת האב. הזמן המוזיקה והחיוך. השיר "דור שני למצור" מציג יפה אפיזודה מאוד משמעותית ממלחמת השחרור והמצור על ירושלים. השיר "היום בהיכל התרבות" הוא מעין מצבה לזכר ההורים והדור ההוא באופן עקיף ונוגע כל כך ללב. הספד יפה לזכרו של ראובן נצר. אזכור מתומצת של אלגיה, רעש מטוסים שיר הרעות קרבות נודעים בצפון וסיום כמה מרגש ופיוטי. השיר הנועל את השער הזה "התעוררות" התבוננות בקשיש בשחיקה. בקהות ההולכת ומשתלטת. הפעלים החוזרים המאפיינים את מעשיו. והאנפורה היפה
חדות" החוזרת כמה פעמים ומעצימה את כוח השיר.".
השער האחרון "פרגמנטים על שירה". כולל כמה שירים באחד מובע הרצון לעצור את גלגל הנע. תחושה של שלוות משוררת זנוחה. שיר אחר על היעדר הדחף העז לכתוב שירים . בשיר התפתלי על הצורך להיאבק ולהתפתל כצלופח. כאשר הדוברת נותנת לעצמה עשר הוראות הפעלה של התפתלות והסתגלות בשיר בן 13 שורות כאשר סיומו הוא ההבנה והמסקנה. השיר "משוררת" נוגע גם הוא במעמד המשוררת כפי שהוא מתנהל בין הדוברת לבין נמען. שיחה דיאלוג 'קצר. הקושי להגדיר משוררת ולהגדיר את עצמך. השיר הנועל "אני מצויה" מבטא איזו השלמה. דטרמיניזם. אפילו מעין אדישות.
ספר מגוון, עשיר, רגיש ורב תובנות. בולטת בו עוצמת הטון המינורי והיותו חף מכל פוזה ומניירה.
עמיקם יסעור דצמבר 2016.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לנעמה ארז