המילה אנפה מעבר למשמעות יש בה בחירה ייחודית מבחינה צלילית. שלוש פונמות שעיקרן צליל A באות ברצף והסיום באות רפה [לא דגושה] מעניק תחושה מדהימה של רפיון:
[נחשוב על "פשוש", "נחליאלי", "חסידה" "דוכיפת" שימוש בציפור אחרת היה יוצא מוזר מאוד…] העיקר הוא המוקד הצלילי לדעתי ולא זהותה הזואולוגית של הציפור [עוף מים – חי בלהקות גדולות וכו'] אפשר להרהר בתיאוריית הצרכים של מאסלו ולהשוות מה השיר מזכיר אבל בלי להפליג עד כדי כך הקלילות שבשיר ועומק העניין שלו באותו "ניתור קטן"- [אסוציאציה- צעד קטן לאדם בנוסחו של ארמסטרונג] עושה את השיר שיכניס לנו "אגרופון מטלטל", כובש את הנפש. אַחְלָה!!
השמים נראים מוכרים
נתור קטן ואני שם
כמה יפה
פשוט, קל ויפה. חנה חכי לי
המילה אנפה מעבר למשמעות יש בה בחירה ייחודית מבחינה צלילית. שלוש פונמות שעיקרן צליל A באות ברצף והסיום באות רפה [לא דגושה] מעניק תחושה מדהימה של רפיון:
[נחשוב על "פשוש", "נחליאלי", "חסידה" "דוכיפת" שימוש בציפור אחרת היה יוצא מוזר מאוד…] העיקר הוא המוקד הצלילי לדעתי ולא זהותה הזואולוגית של הציפור [עוף מים – חי בלהקות גדולות וכו'] אפשר להרהר בתיאוריית הצרכים של מאסלו ולהשוות מה השיר מזכיר אבל בלי להפליג עד כדי כך הקלילות שבשיר ועומק העניין שלו באותו "ניתור קטן"- [אסוציאציה- צעד קטן לאדם בנוסחו של ארמסטרונג] עושה את השיר שיכניס לנו "אגרופון מטלטל", כובש את הנפש. אַחְלָה!!
עכשיו אני יודע היכן מתוח חוט העירוב שלך
אגי. בין צומת אנפה לצומת הטווס …
פשוט הסתבכתי עם הכנפיים שלי ואינני מצליח להגיב אלא רק דרך מי שהגיב. אז איתך הסליחה, יוסף עוזר.
שיר יפה. החיים כולם הם ניתור קטן למעלה…
תודה למגיבים, אני עוד מתלמדת ולא ממש שולטת בבלוג…
מעניין הניגוד בין השמיים המוכרים לבין "הארציות" הלא מוכרת.
מעניין חוסר הרצף או חוסר הודאות של הקיום ב"אני" המתעורר.
יופי של שיר.
יופי של שיר אגי )