סידור עבודה
  • אגי משעול

    גרה בכפר מרדכי, מנהלת את ביה"ס לשירה של "הליקון", ספר אחרון "סידור עבודה" הופיע השנה והוא השלישי אחרי "מבחר וחדשים" (2003 מוסד ביאליק)

לוף

השיר הזה שפורסם בגיליון החג של "הארץ" נולד מטיולים בשדות מסביב לכפר מרדכי, שם אפשר למצוא צמחייה נכחדת כמו עצי קיקיון יפים וצמחי לוף ענקיים, שחורים שמתחילים כבר לנבול. האביב מתחיל בצהוב והאוויר מוצף ריח פריחת הדרים. יש משהו בשקט של החג ובהעדרם של מטוסים, מכוניות, מפוחים, מקדחות, שמעלה געגועים לימים השקטים יותר של הילדות בגדרה, חמסין וקרקור תרנגולות. אני מודה לכל המגיבים על השירים. חג שמח.

לוף ארץ ישראלי

 

 

לֹא נִבְרֵאתִי בִּשְפַת הַצֶּבַע שֶל הַפַּרְפָרִים

כִּי אִם בִּשְפַת הָרֵיחַ, גַּם לֹא

תִּמְצְאוּ אוֹתִי בְּגִנּוֹת שֶל אֲנָשִים, לָהֶם

אֲנִי זוֹקֵר אֶת הַזְּבְּ-אֶל-עַבֶּד 

בְּטִיּוּלֵי הַשַּבָּת שֶלָּהֶם אֶל הַיָּרוֹק

שֶבִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה.

 

שָם, בְּמַמְלֶכֶת הַקִּיקָיוֹן וְהַסִּרְפָּד

אֲנִי אוֹרֵב לזְבוּבֵי הַפֶּתִי מַאֲמִין,

מֵפִיץ אֶת רֵיחַ הָרִקָבוֹן שֶלִּי, מַתְסִיס

אֶת רַחְמִי הַבּוֹלְעָנִי הַנִּשָּא

עַל פְּטוֹטֶרֶת גְּלוּלָה כְּפִגְיוֹן

וְאָז

מִסִּבּוֹת שֶאֵינָן יְדוּעוֹת לִי

הַנְּקֵבָה שֶבִּי תָּמִיד גּוֹמֶרֶת קֹדֶם.

 

יְלָדִים נִרְתָעִים מִמֶּנִי

וְקוֹרְאִים לִי הַפֶּרַח הַשָּחוֹר

וּמִישֶהוּ תָּמִיד יִרְאֶה בִּי תַּשְלִיל שֶל

בַּת-קָאלָה, קְרוֹבָה חִוֶּרֶת

מְצוּצָה מֵחַיִים אַף הִיא.

 

עַכְשָו אֲנִי מִתְקַמֵּט לְתוֹךְ עַצְמִי,

אֶגְרוֹף קְטִיפָה מְרֻפָּט מוּל כְּלוּם –

נִמְשָל שֶל מַשֶּהוּ.

 

 

 

                            זְּבְּ-אֶל-עַבֶּד: 'איבר המין של העבד' כינויו של הלוף בערבית.

8 תגובות

  1. כמה יפה מדבר הלוף בשירך אגי
    במיוחד בבית האחרון
    אכן נמשל של משהו במיוחד כשהוא מתקמט אל תוך עצמו
    מועדים לשמחה

    • יוסף עוזר

      מה קורה פה??? זה נראה ג'בריש? או המחשב שלי???

      • יוסף עוזר

        סתם לומר מופלא – אין נדוש מזה. והשיר מופלא. והבחירה של המינוח הערבי כמובן, הבוטה, הגסה והמדוייקת.
        בתחנת הדלק שאל המתדלק הערבי:
        להכניס לחור?
        הפרחים של ארץ ישראל נעללמו מתחת לכבישים.
        השמות בערבית, כמו ליישובים, נשמעים אמיתיים.
        ואדי ערה. ולא עירון.
        תודה למשעול [ואני מתגעגע לשיר הזית בכיכר]

  2. שמעון מרמלשטיין

    שיר מורכב. יפה ואכזר. נע בין פנים לחוץ ובין גילוי להסתרה ובחוכמת הפיתוי הדו מיני מנקודת מבט מפתיעה. ומי לא אוהב הפתעות.
    צריך להכיר טוב טוב את האדמה ומה שצומח עליה ומתחתיה כדי לכתוב כך.

    ובסוף …
    עכשיו אני לתוך עצמי
    אגרוף קטיפה מול כלום …

    ולרגע לא ברור אם זאת המשוררת
    או הצמח שמדברים. ומה הוא המשל
    ומי הוא הנמשל.

  3. אביחי קמחי

    בעיניי השיר הזה הוא הדוגמא היפה לקסם, שרק השירה יכולה לעשות, לדברר את הפרח כאילו היה אדם (אישה). עולה בי החשד שהמשוררת מבטאת בחלק לא קטן של השיר את מחשבותיה שלה עצמה, אלה הכמוסות, דרך הפרח.
    שירים יכולים לגרום לקשת רגשות השיר הזה גרם לי הנאה צרופה (עוד שקראתי אותו עם פרסומו בעיתון הארץ ומשוררת מפורסמת אחרת אמרה לי "אני רוצה לכתוב כמו אגי"…)

  4. אביחי קמחי

    בעיניי השיר הזה הוא הדוגמא היפה לקסם, שרק השירה יכולה לעשות, לדברר את הפרח כאילו היה אדם (אישה). עולה בי החשד שהמשוררת מבטאת בחלק לא קטן של השיר את מחשבותיה שלה עצמה, אלה הכמוסות, דרך הפרח.
    שירים יכולים לגרום לקשת רגשות השיר הזה גרם לי הנאה צרופה (עוד שקראתי אותו עם פרסומו בעיתון הארץ ומשוררת מפורסמת אחרת אמרה לי "אני רוצה לכתוב כמו אגי"…)

  5. שיר עצוב, קול לדחוי (או למי שמרגיש דחוי) למי שבשוליים. עצוב ויפה.

  6. עדנה גורני

    שיר נהדר.
    אני ברת מזל – אצלי בגינה יש לוף. ועוד צמחי בר ענווים. מזכיר לי את הפרק הגן בספרו של אריאל הירשפלד רשימות על מקום, בו הוא כותב על פרחי בר "שניצלו" מהפרחת השממה.
    עדנה

השאר תגובה ל חנה טואג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאגי משעול