הצרפתית נפתחת בפני לאט . זו הרגשה מענגת כל כך ומפתיעה. אחרי תשעה חודשים בעיר הקרה, תמיד עם מעיל, אני באה בשער. הפעם הראשונה שהבנתי פחות או יותר את הכרוז של המטרו מפטפט, בתחנה היפה של Cour –Saint Emillion  בקו הכחול .  הייתי בדרך לספריה המרכזית על שם פרנסואה מיטראן. המקרון כל הספריות, אני חושבת. מתחילים בפגישה אישית , ...

      אני מחלקת את העיר חלוקה גסה לאתרי הדגדגן ואתרים אחרים. אתרי הדגדגן כשמם כן הם מענגים ואתרי חובה לכל הדעות אבל מושכים אליהם המון המון אנשים. (תיירים כמו צרפתים). זה עלול להיות תור של שעה בכניסה ונהר מבקרים בפנים  ועלול לבאס מאד ביקור במקום מסוים. אני שונאת להסתובב בין המון המון אנשים (אלא אם כן זו מסיבה ...

    פעמים רבות נדמה לי שעצוב להיות תייר . לרוב מדובר באיש שהגיע לזמן קצר יחסית הוא רוצה וחייב להספיק הכל אם לא לפחות  המון. הוא נידון להסתובב הרבה, הרבה מדי, ונראה לי תמיד עייף וצמא או מת להשתין.  או לחלופין יושב עם אשתו בקפה דה -פלור או דו מגוט (כך המליץ המדריך שלא השתנה אף הוא מהימים שישב ...

  (כתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות, אך מיועד  לבנים במידה שווה) אחת לזמן מה אני מקבלת בקשה מנומסת (יותר או פחות) לטיפ של מקומיים והמלצה מ"בפנים" על מסעדה טובה או משהו שווה לעשות בפריז. לרוב  ממש באילו המילים. משימה בלתי אפשרית לכל הדעות. ראשית אין מקום כזה פריז. יש עשרים רבעים מסודרים כשבלול. כל אחד אחר. יש שלושים וחמישה גשרים ...

   העיר מודדת בגדי אביב, כבר לא קר עם מעיל אומרת אורלי וזו ההגדרה הקולעת ביותר. העיר חוגגת עם תשע עשרה מעלות ואפשרות תמידית לגשם. אצל הפלוריסט מזדקפים בכל צבעי הקשת עציצים של חרציות. אני מאמינה גדולה בחרציות. הן מסמלות את היופי הפשוט, המדויק ביותר, החף מיומרות. חרצית  למשל היא היפוכו של סחלב , אבל אלו כבר דעות איזוטריות. אתמול ...

  דברים מתחילים להתחבר . ביקור מקרי בבית של בלזאק פוגש בשוק הפשפשים של פלאס ד'אלגירה  ארגז עם כתבים שלו. וכמה שהוא כתב הרבה. אני מחטטת בין הספרים העבים ,לגעת בנייר, קוראת את הכותרות בצרפתית הרפה שלי. בלזק שכתב וכתב ושתה נהרות של קפה. כאן שוק פשפשים (מרשה דה פּוּס) הוא שוק של ממש, מסודר, ריחני, אסתטי ודי יקר. הכל ...

    פריז ממשיכה. הו אסקפיזם מתוק. יום חם אמתי ראשון בלי מעיל. גל ירוק של עלים על העצים הגדולים ברחוב. ברוכים השבים. ציוצים של ציפורים. פרוּש יפה – חַזֵה שב לקיַיץ בגנים ההוֹמים של ג'יברני. שעות אור ארוכות ורכות עד תשע בערב ואחר כך דמדומים כהים. חזרו אל העיר גם הנמלים, הזבובונים, הפרפרים. אפשר לפתוח חלון. אני מגלה שהמון האותיות ...

  בפעם הראשונה זה קרה ברובע השלישי. פארק דה טמפל, גינה ציבורית רחבה ומזמינה. ריאה ירוקה היא לא דבר של מה בכך בעיר גדולה .הרגליים מוליכות מעצמן להיכנס, מקום שקט, המון ספסלים, תחושה של סוף מרדף. לגן הציבורי תמיד יש קצב משל עצמו. ובגן הזה יש גם בריכה רחבה, ברווזים, כמה פינות  משחק לילדים, הם מחלקים אותן לפי גילאים כאן. ...

לפעמים העיר מוליכה אותי שולל. איני מוצאת את מה שאני מחפשת, הולכת וחוזרת על צומת הרחובות הממשי כפי שהוא מסומן לי במפה המקומטת. חסר המספר או חסרה הדלת המתאימה. איש לא מכיר או לא מבין מה אני בעצם מחפשת. אחרי כמה פעמים גם אני כבר לא בטוחה. לפעמים אני מגיעה אל קצה העיר מלאת כוונה והמקום סגור, דווקא ביום שלישי ...

      יום שמשי נהדר בא על העיר. נראה שיום אחד עוד יגיע האביב. בינתיים נרקיסי ענק הדורים (ג'ונקיל הם קוראים להם)  צובעים בכתמים של צהוב ובריח יוקד את הגינות הציבוריות ובגנים הגדולים פורחים גם  ניצי – חלב  בסגול וורוד. פרט לכך העצים מתעקשים להמשיך בשלכת. איזו מין עונה היא זו שעדיין קר בה מאד למרות שכבר אפריל. הפריזאים עטופים ...