עונה מוזרה. לא סתיו ולא לא-סתיו. לא חם ולפעמים חם מאד ולא קר ולפעמים קריר ממש. בדוכן הירקות ענבים לצד תפוזים. אלה ואלה לא בעתם. מוזרים לעצמם בוודאי. זמן הפקר.. חברים מפריז באים לבקר. בעיר היפה רק 13 מעלות , גשום וקר. אבל הגרוע מכל שהשמש זורחת מאוחר והיום מתקצר. בשמונה בבקר דמדומי זריחה ופנסי הרחוב בפעולה מלאה. זה לא ...

    בתל אביב קל  מאד לצאת מן החניה, כיון שהנהג מאחוריך מיד עוצר, ולא מתוך אדיבות חלילה אלא כיון שרוצה בעצמו להיכנס אל החניה. שיטת החניה החמה שלעולם לא מתקררת. לפעמים אני חוזרת בערב ממקום ורואה כמה פסים כחול לבן חופשיים, סתם כך. מתחשק לי לצרוח את זה בקול, "אנשים יש כאן חנייה". מתחשק לי להקים שם דוכן להשכרת ...

שיבוא כבר . שיביא איתו ענני אמת ורוח קרה. שישיר את העלים מהעצים , שיביא גשם או ממטרים, שיעשה אפור. שנוכל להתחיל ברצינות עם המלנכוליה, עם המרקים, עם ההצטנפות על הספה בסלון. שייעשה כבר קר. כל המעילים ממתינים, הצעיפים, המגפיים, החולצות הארוכות. שיישטפו כל המכוניות מאבק , כל המדרכות. המשחק המקדים הזה, כשקריר בבקרים ובערבים ובשאר היום חם מאד, כבר ...

סבירות גבוהה שאני מהבודדים שאינם משחקים קאנדי קראש. מהבודדים שאינם מכירים את המשחק אפילו. האם הוא בפייסבוק? או בנייד החכם? ואולי בשניהם? אני יודעת שמדובר במסך מלא בעיגולים צבעוניים. סבירות גבוהה שאני מהבודדים, כך או כך. בתור אחד הבודדים יש לי זמן רב לבהייה. זמן בו איני עושה דבר. איני מתגאה בזמן הזה, אני מתביישת בו, הוא בניגוד לכל מה ...

כל החודש הארוך (והארור הזה, מתחשק לי להוסיף) עומד על סף סיום. ספק ימי עבודה ספק ימי חופש ובסיכומו של דבר לא זה ולא זה. חכם גדול (ועשיר לא קטן) מי שהצליח למלט עצמו קיבינימט מכאן. ממצעד הארוחות המשפחתיות, המתחים הכרוכים סביבן , ימי בילוי (נניח) משפחתיים בנמל, בתחנה, בבריכה או ברכבת. אפילו הים היה לא מנחם מאד עם ימים ...

הלא יאמן קרה. הטמפרטורות יורדות ובבקר נעשה קריר ממש. עננים סמיכים, לבנים, בעלי כוונה, משייטים בשמיים, משרים אור אפור ורך ( אד של זיכרון מהעיר היפה, הרחוקה שנות אור). הקיץ גוסס, משתרע למלוא גופו על המדרכה בין פירות האזדרכת. מותו הקרב ובא, מות ענקים, מפליא אותי  כל פעם מחדש. הקיץ כאן ארוך כל כך וחסר רחמים שנראה שלא יסתיים לעולם. ...

השנה החדשה פרצה. בקול תרועה, בכל הרוטינות הקבועות. מי מכין את הדגים ?מה נביא מתנות? המינוס שואג בבנק, נעמיד פני לא שומעים.שנה חדשה באה לכל! דפים על דפים בפייסבוק עם ברכות לשנה לחדשה, מאוסות, לא מאמינות לעצמן. פקקים ולחץ בדרך הלוך, פקקים ורפיון ובטן מלאה בדרך חזור. ואז דממת החג יורדת על העיר כמו תחרה לבנה.  יום לפני ערב החג, ...

תל אביב ממשיכה בדרכה. זו אני שהגעתי מעיר אחרת בה המעקות מסולסלים ומנורות הרחוב גבוהות. כאן אוגוסט מכה ללא רחמים. פחי האשפה מוצבים על המדרכות. חתולי רחוב בכל חצר. בחצר שלנו טריקולורית אחת שלמדתי להכיר ובלילות בא לבקר קיפוד. המכוניות מאובקות. בגינות הדשא מנסה בכל כוחו אבל  מצליח רק מעט ירוק פה ומעט שם. גשם גשם בוא. ברחוב אבן גבירול ...

  אני עוד מסתובבת עם מצלמה בתוך התיק אבל זה כנראה רק כוחו של הרגל. איני עוצרת לצלם דבר. השמיים כאן בהירים כל כך מפאת החום עד שאינם כחולים כלל. מין בהירים חיוורים כאלה. מותשים מוזר מה קופץ ראשון לעין. היובש. האבק. האין שמיים. חרדון ענק חוצה פתאום את דרכי. שלום לך חרדון. שנה שלמה שלא ראיתי אחד שכמוך. יתושים, ...

  פריז של המאה התשע עשרה חיה ונושמת בבית הקברות הגדולPere Lachaise  . למעלה ממיליון בני מזל(?) קבורים שם ולמעלה משני מיליון איש חיים בשנה באים לבקר, לחפש איזה קבר במפה הסבוכה, למצוא אותו ולהצטלם. אוסקר ווילד, מרסל פרוסט, אידית פיאף. אבל גם לשוח על ספסל עם כריך ג'מבון אמנטל מהבולנג'ר (בבלוויל המרוחקת, אחד כזה עם חמאה חסה ועגבניה עולה רק ...