להיות neta פלג כתבת הצפון
החלטתי כי אין מנוס מלפצוח בדיאטת רצח או לפחות לאכול אוכל קצת יותר בריא. יש הטוענים כי אני מאוד רזה אך התיאוריה הזו עלולה קצת להיפגע לאחרונה. השמנתי וזה ממש לא מוצא חן בעיני!
הדרדור התחיל עוד ממלחמת לבנון השנייה, בדיוק לפני שנה אם זכרוני אינו מתעתע בי, ואינו הצליח להדחיק מספיק. עד אז הייתי ילדה טובה , ממש טובה, ושמרתי על כמות קלוריות של כ1200 ליום לערך, הכול היה מתוקתק, ארוחות מסודרות, ספורט 3 פעמים בשבוע, בלי שטויות. למעשה ספרתי כל פאקינג קלוריה שנכנסה לפי, כולל מסטיק בזוקה. כן, אני יודעת שאני נשמעת חולת נפש אבל ככה ידידיי הצלחתי לעשות את הבלתי יאומן – להוריד בגיל 22 קילו ולשמור על זה כשמונה שנים, מאז שהייתי בת 20.
במלחמה קרה לי משהו. משהו מאוד שגרתי ופשוט למעשה. נפלו לי טילים ליד הבית. אתם יודעים, קורה לכולנו פעם ב. או אז נשברתי לחלוטין. הכול התמוטט כמו מגדל של פריכיות אורז עבשות. הייתי חסרת בן זוג, בין עבודות (שזה כינוי יפה למובטלת) נשארתי בדירה שלי בחיפה כי חשבתי שזה יהיה מאוד אמיץ מצידי. אמרתי לעצמי דבר מאוד פשוט: אני בודדה, מתה מפחד, חסרת תעסוקה במשך כל שעות היום (אם אנחנו לא מחשיבים ירידה למקלט כתעסוקה משמעותית) – היה לי כל כך רע. אז אמרתי : לעזעזל הכול, אני לפחות אוכל מה שבא לי. הייתי זועמת מפוחדת וכן, די רעבה.
אז המלחמה הסתיימה, החורף הגיעה וההתדרדרות נמשכת. 3 קילו עקשניים שהתווספו למותניי, המשווים לי כרס כשל מתאגרף תאילנדי ומסרבים בעקשנות לרדת.
נכון שאני פחות קפדנית מבעבר. אבל צריך להבין שאנשים שמפנימים הרגלי אכילה ושומרים עליהם במשך שנים – צריך קצת יותר מטילים בשביל לגרום להם לרדת מה1200 ביום לכיוון של חיסול שקיות קרואסונים וחפירה בחבילות גלידת שמנת.
לפני שלושה שבועות החלטתי לעשות מעשה. פניתי לתזונאי שהוא גם מרפא בדיקור וברפואה סינית ואין לי מושג בדיוק מה עוד אבל משהו שאמור לגרום לי לחזור לעצמי ולהיכנס שוב למכנסיים ההם מבלי לעצור את הנשימה. התזונאי הנכבד הודיע לי בחגיגיות שלא רק שיש לי עקמת בגב, מערכת עיכול חלשה, עור במצב ירוד, נשירת שיער אלא גם שמעתה עלי להיכנע לתוכנית אכילה חדשה לחלוטין .
בלי קמח לבן, בלי חלב, בלי סוכר (או כמה שפחות), בלי אבטיח (אין לי מושג למה), אבל עם הרבה ירקות ירוקים, סויה, טופו, מאכלים בטמפרטורת החדר, ומים.
מיד הודעתי לאדון שלי אין שום כוונה להפוך להיות כמו הפנאטים האלה, החיים על נבטים וקינואה וגם נראים כמו עשב יבש. "אני מבטיחה להשתדל, אבל תהיה בטוח שלא יעבור אצלי שבוע בחום הזה בלי אייס קפה או פה ושם קובית שוקולד" זעקתי מול שולחנו של התזונאי ההמום, שכרסו הענקית מיד מעלה בספק את אמינותו לגבי אימוץ אורח החיים עליו הוא ממליץ. "תעשי מה שאת יכולה" מלמל והתפנה מיד לתקוע לי עוד מחט ברגל.
אז עברו שלושה שבועות ולא רק שלא רזיתי אלא יש לי חדש מבוסס היטב שאף שמנתי. מכנסיי צרים עלי, צמיגים חדשים החלו לבצבץ מעל לעצמות שפעם היו סקסיות, החזה נהיה כבד באופן חשוד והפנים מלאות יותר. אז אולי זה נשמע קצת מופרז, ואין ספק כי האכילה הבריאה מקלה על קיבתי ועלי אבל הי. לא בשביל זה אני חיה על קינואה וגריסים כבר כמעט חודש. כנראה שהבריאות הופעת לזניחה במיוחד בחום יולי אוגוסט כשכל מה שחשוב ומשמעותי באמת זה להיות כוסונים. דרוש גלגל הצלה תכף ומיד אם לא כדי להוציא אותי מתהום ההשמנה לפחות כדי לתמוך בשומנים.
יפה ואמין, ואני מזדהה עם כל מילה.
לפחות בכל הקשור לקפה, ראי את הפוסט שלי "סיבה אחת לחיות." לחיים!