בננות - בלוגים / נטע פלג / זעקת הרווקים או: למה הפסקתי עם הדייטים
להיות neta פלג
  • נטע פלג

    29 - זה גילי הביולוגי. אני גרה בחיפה כל חיי ועדיין מנסה להבין למה. 18 זה הגיל המנטלי, ויש שהיו מורידים ממנו כמה שנים טובות. 22 קילו הורדתי בסביבות גיל 22.  4 מהם עליתי, כולם מאז מלחמת לבנון השנייה 6 שנים אני כותבת באופן רשמי, לפחות 20 באופן פרטי על גבי 3 עיתונים ופורטל אינטרנט אחד הופץ שמי ברבים. העיתונים מקומיים, האתר אינטרנט עולמי. 15 שנות לימוד יש באמתחתי, ב12 הראשונות הייתי בערפול חושים כמעט טוטאלי,3האחרונות הכוללות תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה מיותרות לחלוטין בעיני.  לפחות8 עבודות החלפתי עד היום. את רובן לא סבלתי.  70 דייטים, זה המספר המוערך של הגברים איתם יצאתי עד היום לפגישה אחת עד שלוש. את רובם לא סבלתי. המשך יבוא

זעקת הרווקים או: למה הפסקתי עם הדייטים

כי נמאס לי . זה הכול .

נמאס לי להיפגע ולפגוע. ברור לי  שפגעתי מתחת לאור הירח או מנורת הרחוב  ליד הבית שלי בעודנו ישובים במכונית אפופים אויר קיץ במין שקט תהומי. מזווית העין נורה בי מבט הכאב שלך שניסית כל כך להסתיר מתחת לארשת הפנים השלוות של הבחור בוגר השרות הקרבי שסיים תואר בטכניון ומרוויח עכשיו 12 אלף נטו שם בחברת ההיי טק הזו במת"ם.

כן, אני באמת מצטערת, אבל לא, זה לא גורם לי לשנות את דעתי. נכון שיצאנו רק שלוש פעמים. לא נורא הרבה לא מחייב לא אומר כלום, כמובן. בכל זאת מאיזושהי סיבה מצאתי חן בעינך אז נכון שלא הייתה לזה הרבה משמעות שהרי זה לא שכבר ישבנו בארוחות חג מעורפלות ובכל זאת. מצאתי חן בעיניך. כמה חבל. כמה יפה ולא הוגן. לא הוגן החוסר הדדיות הזאת.

פשוט נשבר לי לגמרי. נשבר להרגיש כמו באיטליז קולני במיוחד בחגיגת שוק הבשר הסוף השבועית במקום בילוי חסר משמעות.  נשבר לי  שפוסלים אותי אחרי שעה וחצי (ואולי אחרי עשרים שניות) באיזה בית קפה רועש ומיותר בעוד אנו לוגמים קפה הפוך (אני) וכוס בירה ( אתה) ומנסים לנהל שיחה שתוציא אותנו מהמבוכה הזו כמה שיותר מהר. אלוהים תעשה שיגמר כבר . אנחנו נחנקים. אנחנו כואבים. רחם עלינו . מה רצינו כבר?

לאהוב. רצוי אחד את השני. לאהוב ולגמור כבר עם הסיוט הזה.

עם אתרי השידוכים המעמידים את כרטיס הביקור שלנו, התכונות, האהבות, היישות שלנו כמו היינו  מועמדים פתטיים בסדרת ריאליטי נידחת , ביודענו היטב שברגע זה ממש מרפרפות עיניו של פלוני על הכרטיס שלנו בעוד הוא מהרהר לעצמו: רק 178? שוקלת 65 קילו? אה נקסט…ושוב חלק מהנשמה שלנו נשרף ועוד צלקת נחרטת

עם לחצי ההורים, עם המבטים של הדודים מעל מרק הקניידלך שלא ברור מה יותר נתקע לנו בגרון, הם או הקניידלך. עם הפגישות המשמימות, ההקפדה היראה על המראה החיצוני, המכון כושר , המסיבות, הפאבים, המועדונים המסריחים,  כוסות קפה. אלוהים כמה קפה. בנס , תרתי משמע לא קיבלנו הרעלת קפאין.

עם הבדידות שמצמררת לנו את העצמות כל ערב מחדש, הריקנות המאיימות להפיל אותנו תחתיה אל הבור, הבור הווירטואלי הזה שאנו יודעים שקים שם ועלול כל שנייה לפתוח את לועו ולגרוס אותנו אל מעמקיו. עם העצב שמאפיל על ההילה הטהורה שלנו. עם המרדף אחר ה"קריירה" שבסתר ליבנו מעניינת לנו את התחת השמאלי, היציאות הסתמיות , השקט בחדר השינה והמיטה הגדולה מידי.

עם החתונה של החברים שאנחנו כל כך  אוהבים ורוצים בשמחתם אבל..

חתונה כל כך יפה… באחד האולמות האיניים באזור כולללם מתחתנים שם .  האוכל מצוין מוזיקה טובה סוף סוף ! והוציאו עליה כל כך הרבה כסף!! הם בטח יהיו מאוד מאושרים. ממש  לא יהיו חלק מהסטטיסטיקה…  

איך זה קרה? איך הגענו לכאן בכלל? מישהו חשב לעצמו בכיתה ד' שזה יהיה מורכב כל כך , קשה, מפחיד ומדכא? אני בכיתה ד' התאהבתי לראשונה בבן כיתתי. הוא היה חכם ודי מכוער אבל הייתי משוגעת עליו. מובן  שהוא העדיף לקחת לסרט  החברה הכי טובה שלי. דקירת הלב הראשונה ועד היום אני יכולה לחוש אותה בפנים. הייתי צריכה לנחש כבר אז. זה לא הולך להיות קל.

 

12 תגובות

  1. את כותבת מקסים. חשבתישבגיל יותר צעיר זה קצת יותר קל. מסתבר שלא. טוב שעזבת את הדייטים אבל אל תוותרי על אהבה.
    היא תבא.

    • תודה יוסף, ממש לא ויתרתי. כתבתי את זה בתקופת יאוש קצת אבל היום אני ממש מעבר לזה.

  2. מיכה שמחון

    אני מבין אותך מקרוב, למרות ההפרש בגיל. הרווקות צילקה אותי. החיפוש, הייאוש. לא נכנסתי לשוק הבשר האינטרנטי. ניסיתי ולא הצלחתי למצוא בזה טעם. זה נראה לי לא אינטימי. זה נראה לי בלתי אפשרי להתאהב דרכו. ובסוף ידידה טובה הכירה לי את אשתי ויצרה יש מאין בעולם. זה נס והוא קורה כל הזמן. הוא ממש בדרכו אליך. אל ייאוש.

    • תודה..זה בסדר אני לא ביאוש, למרות הבלוג הבא שלי

      • יפה כך כך. הכתיבה מרגישה כמו כתיבת האני שלך בתקופת הריאליטי כדברייך, שלצליליה כולם/ן שכחו את החיים, את הכמיהה. מדברים נוהגים ונטמעים בה כבהרעלה של אידיוטיות.

        אמיץ מצידך לומר את זה. אנחנו לא חיים בדור שגדל על לאהוב, אלא רק על קונספטים וועדות בדיקה של בירוקרטיה ריגשית וחברתית.פלא שאת חוזרת ליופי של התאהבות בילדות? מתוך קונספק מוכן יוצרים קשרים, במקומות מוסכמים, עם תירוצים ( כמו קפה ) שיתווכו את הפשוט שהלך ללא שוב. היכן הקשר בין שני אנשים שיוצר את הקונספט ממפגשו?

        דרושה אהבה תמורת אהבה.
        כן יירבו כמותך נטע, או שתישארי את מיוחדת.

        • תודה. תגובתך רגשה אותי . האמת שכתבתי את זה לפני שנה שנתים אבל דבר לא השתנה מאז בטח לא עכשיו שעלי לחזור לסצינה אך אין לי כוונה לחזור כל כך מהר לעולם הדייטים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לנטע פלג