סוֹרֵר וּמוֹרֵה
מְשׁוֹרֵר וּמוֹרֵה
אֶת הַדֶּרֶךְ
כְּמוֹ חַצוֹצְרָן
הַהוֹלֵךְ לִפְנֵי
וּנְחִילִים בַּעֲקֵבָיו
סוֹרֵר וּמוֹרֵה
מְשׁוֹרֵר וּמוֹרֵה
פּוֹרֵט מֵיתָרַי
בְּצִפֹּרֶן חַדָה
עַד פְּקִיעָה
יפה ההתכתבות שלך עם הכתובים בן סורר ומורה -ומשחק המשמעויות שהענקת למשורר: מורה מוביל סורר ופורט על מתרים עד פקיעה -פקיעת השיר. שיר המעורר מחשבות
מעניין מאוד סדר המילים וחלוקת השורות המובילה לאפשרויות שונות של קריאה והבנה.
תודה, שמעון. האם אתה רוצה לשתף אותי באפשרויות שאתה רואה?
תודה, חנה יקרה.
צמרר אותי, סוג של.
תודה, אומי. זו הציפורן החדה?… 🙂
"סורר ומורה/משורר ומורה" – שומעים מוחשית את הפריטה (המטפורית), אפילו תיפוף (של מסר האמת שמעביר 'הנגן'?). מעניין, נורית
תודה תודה, תלמה. אכן הפריטה נמצאת שם…