הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

הילדים שלי מסוגלים לרקוד לאורך כל הבית, מן הקצה האחד אל הקצה השני ושוב, ואני אומרת לכם, לולא הייתי כאן כדי להעיר להם, הם מעולם, אבל מעולם, לא היו הולכים לשירותים.

  בתשע בבוקר, כשאנחנו ערים מחמש בערך, ובעיקר כדי להפיג תלונות מצטברות בדבר שעמום, שלחתי את בתי לקנות ביצים מן המכלות. רק חזרה ואחיה הקטן הפיל את החבילה וכולן חוץ מאחת נשברו. כעבור שניות ספורות, צלצל הטלפון ובדרך להרמת השפרפרת במה ידי הנגעלות בחלמוניות, הצלחתי לפיל קופסת צ'ריוס. לקח חשוב למדתי הבוקר – הבנתי מדוע אין בוכים על חלב שנשפך כי ...

    אני זוכרת כשהייתי קטנה שהיה ביטוי שבאמצעותו היו אנשים מזלזלים בשאיפה להתעשר בכל מחיר– you can't take it with you. זאת אומרת, בשביל מה לעשות עוד ועוד כסף, שהרי כשתעברי מן העולם הזה, הכסף יישאר כאן בלעדיך! עתה, לאחר שלא נותר לי אלא להעריך את הוריי כשהם כבר אינם איתנו עוד, הייתי מבקשת להבין את הביטוי הפוך — ...

ראו כאן:   http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=24476&blogID=39 חג שמח!

לקראת נעילה שמעתי נשימות כבדות מאחוריי ובהמשך הצלחתי להבחין באישה יושבת על סף התעלפות. כשניגשתי אליה כבר עמד אחד המתפללים לידה. אמרתי לה, "את יודעת שמה שאת צריכה לעשות זה לשכב על הרצפה עם רגליים מורמות." כן, היא בקושי ענתה לי תוך כדי שיגור חיוך חיוור לכיווני ולכיוון אותו גבר שעמד לידה והבנתי שהוא כבר יעץ לה דבר זהה. אלא ...

      ובלילה, מרוב התרגשות מזה שהצום נגמר, ולמרות שהייתי מאד עייפה, פשוט לא הצלחתי לישון. אין צדק בעולם הזה.      

  מדי פעם כאשר אני מתהלכת ברחוב, אתם עוצרים בקרבתי ומורידים את החלון וצועקים לכיווני, "תגידי, איך מגיעים לשם ולשם?" ואני, בגלל שאני נחמדה ולמרות שאני ממהרת וגם מעוצבנת כי לא אמרתם סליחה, אני נעמדת ועונה לכם, "נדמה לי שנוסעים לכאן ולכאן…" ואני מראה לכם את הדרך בידיים – כי תמיד קשה לי עם ימין ועם שמאל – עד שתגיעו. ...

  לאחרונה קראתי כי השמירה על קשר עם בני אדם ובכלל זה מעשי התנדבות מסייעים לשמור על הקשרים שבין תאי המוח ובכך להגן עליו מפני דמנציה ומחלת אלצהיימר בפרט.* הנה קצת השראה: http://www.youtube.com/watch?v=xwndLOKQTDs גמר חתימה טובה * http://www.nia.nih.gov/alzheimers/publication/preventing-alzheimers-disease/search-alzheimers-prevention-strategies

  אלה הסימנים שהובאו לסעודת החג שלנו על-יד בני הבית: קולה — שתהיה שנה קלה מים – שנזרום תפוח אדמה – שייבלעו אויבנו באדמה מלפפון — — that I won't spend "my life on [the] phone" Breezer – that school should be a breeze אפרסק וקטניות – שייפסק כל קטנוניות צ'ריוס – שנגיד cheerio לכל הדברים הרעים שקרו השנה  

במשך כחמש עשרה שנה, מאז שעלו ארצה, היינו חוגגים ראש השנה עם הוריי. בהתחלה היינו קצת מתחלקים עם אחותי שגרה אף היא במרחק הליכה מביתם אבל בשנים האחרונות היינו רק אנחנו. אני חייבת לומר שבכל סעודת חג הייתי מוצאת את עצמי תוהה שמא מדובר בפעם האחרונה בה נהיה ביחד במעמד זה ועכשיו זהו, השנה אנחנו נהיה בבית שלנו. הילדים שבורים, ...