הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

בושה

אני זוכרת את עצמי בסלון, מתבוננת בחזה של סבי הנרדם בכיסא המכוסה בעור של כבשה. פחדתי שהוא מת. במיוחד פחדתי ובה בעת חיוויתי רגשות אשמה ובכל זאת פחדתי שהוא ימות לפני הבת מצווה שלי ולא אקבל רדיו, המתנה המסורתית שלו לנו לכבוד היום. בסוף הוא מת כשהייתי בת שלוש-עשרה וגם ככה זה היה נורא.

קרא עוד »

מפריע

    פעם קיבלתי דיווח מן המורה הפרטית דאז של אחד הילדים. נאמר שאמנם הילד נוטה "לרקוד" מסביב לחדר בזמן השיעור אבל כנראה שזה עוזר לו להתרכז ובסך הכל יש התקדמות יפה. נשמע לכם כמו היפר-אקטיביות? כעת תקשיבו לצדו של התלמיד. זה סיפר שהמורה לא ממש מקפידה על היגיינת הפה ולעתים קרובות נמצאים שרידי אוכל בין השיניים שלה "ולכן אני ...

קרא עוד »

מזכרת

        כששאולים אותי אם שעון הסבתא שאני עונדת מדייק אני נוטה להשיב שכן, פעמיים ביום, לדקה בלבד, כמו רוב בני האדם. זה מעט מצחיק אבל נועד יותר לנחם את עצמי בעיקר, התזכורת בדבר מגבלות אנושיות והצורך לכעוס פחות על אחרים ופחות על עצמי בעיקר. לפעמים זה עובד.      

קרא עוד »

איפה היינו

    בחלוקה האחרונה קיבלתי שעון ישן. לאור העובדה שאף אחותי הבכורה לא זוכרת אותו על יד אימי, הנחנו שהוא נרכש עבור סבתא שלנו. בעצם מדובר בצמיד יפה והמכשיר עצמו כה קטן שבמבט ראשון כלל לא רואים שמעובד בתוכו מדד זמן. אני מורידה אותו כשאני מתקלחת למרות שמעולם לא ראיתי אחד ממחוגיו לוקח צעד ובכל פעם אני שמה לב שעל ...

קרא עוד »

עברנו

      זה מעניין כי היית חושבת שזה מזמן מאחורינו. לא, באמת, כמה פעמים אפשר כבר להיפרד? נפרדנו בכל פעם שהוא ירד שלב במחלה. ועוד פעם כשהוא התחיל לגוסס. ועוד פעם כשהוא ירד שלב. ואחר-כך עוד פעם. הוא נתן לנו את הזמן, אבא שלנו. ואז, בדיוק כשחשבנו שעברנו את פרעה, הוא הלך. ככה זה תמיד. והזהו הזה היה נורא ...

קרא עוד »

יומולדת לאילנות – לא נגעתי

        אמא: שלום חמוד, איך היה בגן? בן ארבע: בסדר. אמא: עשיתם סדר ט"ו בשבט? בן ארבע: כן. אמא: מה אכלת? בן ארבע: אכלתי שוקולד על מקל. אמא: באמת? (בנימה צינית מופגנת) זה מאד מתאים לט"ו בשבט! בן ארבע: אל תדאגי אמא, לא אכלתי את המקל.        

קרא עוד »

עשינו את זה

          עשינו את זה, מסיבת היומולדת. הזמנו את כל ילדי כיתה ב' והם באו ועוד באו! כשההורים הגיעו לאסוף אותם, הם נטו לשאול אותנו אם אנחנו עוד בחיים. שאלה במקום. אוי, התחושה הזאת של חוסר אונים כשאת רואה שאוטוטו נגמרת לכם הפעילות שתכננתם ורק רבע שעה משעתיים עבר. וזה לא שהם לא שיתפו פעולה או משהו. ...

קרא עוד »

עצירה

        היום ראיתי אדם עוצר את רכבו לצד הכביש ורץ כמשוגע אל תוך הסמטה הקרובה. חשבתי שבטח הוא מת לעשות פיפי. בכל זאת, כשעברתי את פתח הסמטה הסתכלתי לאורכה, לא מרוב חשק לראות לו את האחוריים. סתם, רציתי לאשר לעצמי את ההשערה. והנה, הוא לא שם. עוד רגע עבר והגיעו למקום רוכב אופנוע "הצלה" ואמבולנס. ככה זה. ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר